קצת מחשבות על 2024, על היינות המרתקים של השנה ועל מה שצפוי בעולם היין ב-2025

בליל מסודר של מחשבות ומגמות אסטרטגיות וגם על ארבעה יינות של Judith Beck, Château Galoupet, Yannick Amirault ודרור אנגלשטיין; היינות המרתקים ביותר של השנה.

בראיה עולמית, 2024 נראית כמו שידור חוזר של 2023 עם מגוון אירועי מזג אוויר המשפיעים על נפחי ייצור היין ברחבי העולם, שהחריפו והפכו משמעותיים יותר על ידי הנסיבות הכלכליות בתעשיית היין העולמית. ייצור היין העולמי צנח לשפל של 63 שנים לאחר כפור, גשמים כבדים ובצורת שהרסו את הכרמים לאורך 2024. חלו שינויים יחסיים בייצור בין המדינות לעומת השנה הקודמת, אך התוצאה נטו היא ייצור כולל נמוך ב-2% משנת 2023. צפוי נפח ייצור נמוך באיחוד האירופי. צרפת רשמה את הירידה המשמעותית ביותר בייצור בהשוואה לשנה הקודמת, בעיקר בשל תנאי מזג אוויר מאתגרים ברחבי המדינה. איטליה התאוששה מעט מהנפח הנמוך מאוד של 2023, והפכה שוב ליצרנית הגדולה בעולם. בדרך כלל נפחי הייצור ברחבי אירופה היו מתחת לממוצע, כאשר רק פורטוגל והונגריה רשמו נפחי בציר ממוצעים או מעל הממוצע. תחזיות ראשונות מארה"ב מצביעות על נפח ייצור ממוצע לשנת 2024 שהוא מעט מתחת לרמות של 2023. בחצי הכדור הדרומי, היקפי ייצור היין צפויים להישאר נמוכים בשנת 2024, שוב בשל תנאי האקלים, המסמנים את התפוקה הנמוכה ביותר זה שני עשורים.

בהקשר זה, ארגון ה-OIV שיקף את 100 השנים האחרונות של תעשיית היין העולמית, והציג כמה נתונים מסקרנים על ייצור וצריכת יין מ-1924 עד 2024. מעניין מאד. מדוע? משום שתעשיית היין צמחה אט אט בייצור ובצריכה עד סוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80, שהיו סוג של תקופת הפריחה. ואז נפחי הייצור והרגלי הצריכה החלו לסגת כדי להגיע כיום לרמה שהיא רק מעט מאוד מעל המקום שבו היו הדברים בשנות ה-20.

במציאות, עולם היין השתנה רבות ב-100 השנים האחרונות. ראשית, היין הפך מכזה שנצרך כמעט רק באירופה לגלובלי לחלוטין (מדהים, לא?). אפילו בשנות העשרים של המאה ה-20, יותר מ-90% מהיין נצרך באירופה. כיום שותים יין באופן רשמי ב-194 מדינות והסיפור הגדול הוא הטרנד העולה בצריכה בצפון אמריקה ובאסיה וכיום ארה"ב היא צרכנית היין הגדולה בעולם. זה שינוי גדול, לא? עוד שינוי משמעותי הוא סחר בינלאומי ביין, שגם הוא עלה, אני מניח, במקביל. בשנות ה-20, רק כ-10% מכלל היין יוצא (ואפריקה הייתה אז יצואנית היין הגדולה ביותר, רק תחשבו על זה). כיום, מחצית מכלל היין נצרך מחוץ לארץ מוצאו; זה באמת מעניין.

אחד הדברים שנראה יותר ויותר, החל מעתה, כאחת התובנות האסטרטגיות של תעשיית היין העולמית, יהיה פיתוח של זנים מותאמים לאקלים. מכיוון ששינויי אקלים משפיעים על אזורי גידול יין מסורתיים, אנו רואים שינוי ב-2025 לעבר זני ענבים שיכולים לשגשג בתנאים משתנים. צפו לראות יותר זנים עמידים בפני חום ובצורת ברשימות היין וצמיחה של תחום חדש באגריטק (Agritech), התחום המשלב הייטק וחקלאות. ולמה אני בכל זאת מזכיר זאת? מכיון שאחד המקומות המתקדמים בעולם שבהם עומלים על פיתוח זנים כאלה הוא בישראל; במכון המחקר מיגל של החברה לפיתוח הגליל. ידעתם את זה? תחום מרתק שראוי בוודאי לפוסט לעצמו ושאכתוב עליו בקרוב.

ואצלנו? אצלנו אין נתונים שאוספים (ולכן גם אין תובנות אסטרטגיות מועילות ליקבים ולצרכנים, אוהבי היין)… חבל מאד לכולנו.

היינות המרתקים ביותר של 2024

היינות שהיו עבורי המרתקים ביותר השנה הם, ממש במקרה, לא יינות עם שמות מפורסמים ולא כאלה עם מחירים גבוהים. היינות שריתקו אותי השנה היו כאלה שנעשו על ידי ייננים מוכשרים ביותר; יינות עם טוויסט שגורמים לך להנות עד מאוד ומותירים אצלך מחשבה יתרה וזכרון מענג, גם הרבה אחרי שהסתיימה שתייתם. יינות שנעשו עם הרמוניה יוצאת דופן בין עבודת כורמות מנוסה לעבודת ייננות קפדנית ועם זאת, מחירם לא גבוה יחסית לרמתם (180-100 שקלים הפעם).

היין הראשון ברשימה הקצרה הזו הוא Koreea של Judith Beck, בציר 2023, מ-Burgenland שבאוסטריה, יין field blend נפלא ממספר רב של זנים לבנים אוסטריים קלאסיים. בציר 2022 של Cote 50, קברנה פרנק מ-Bourgueil שבעמק הלואר הוא היין השני; יין נפלא של Yannick Amirault שמציג קברנה פרנק רענן, רזה, ירקרק ועם מבנה ומרקם לתפארת (וזה עוד יין מהסדרה הבסיסית שעושה היקב!). Château Galoupet, בציר 2022, בלנד רוזה מפעים בצבע סלמון עדין ויפהפה מ-Côtes de Provence שנעשה ממגוון זנים אדומים וקצת סמיון הוא החבר השלישי בנבחרת. אבל היין המרתק ביותר עבורי ב-2024 היה סנונית אדום שעשה דרור אנגלשטיין. בלנד של סירה בעיקר, גרנאש ואוזלטה; יין כהה ועמוק, מאוזן, רזה ועשיר עם מרקם חלק וסיומת ארוכה מאד. יין מהנה ביותר מבציר 2021 שעשה דרור תחת המותג UnderDog (ושממש לאחרונה, אחרי חצי שנה תמימה של מילואים, פתח את היקב החדש שלו בגבעת ישעיהו).

כמה מחשבות על עולם היין הצפוי ב-2025

עולם היין הרלוונטי, שאנו מכירים, בנוי בעיקר משני קהלי יעד זרים. המילאניאלס ודור ה-Z (אלה שנולדו אחרי 1981) ואוהבי יין (בכל גיל) שרוצים לדעת עוד ומוכנים להוציא יותר על יין (כמו מי שקורא את הבלוג הזה, למשל). שתי הקבוצות הללו מהוות כ-20% מהשוק העולמי וגם בשנה הקרובה מאמצי המכירה והשווק (= Go-to-Market) כמעט שמכוונים בעולם רק אליהם. כמו שכתבתי כבר בפוסט מיוחד, הבעיה הגדולה ביותר שיש כעת בתעשיית היין העולמית היא הבנה טובה יותר של צרכי קהל לקוחות המילאניאלס ובניית אסטרגיות מכירה ושיווק עבור הקהל הזה. קהל הלקוחות הזה (cohort) לא פוצח עדיין, לפחות לא באופן מלא.

מה זה אומר לגבי 2025? שאחד הטרנדים הבולטים והמשפיעים ביותר שנראה יהיה מענה והתמקדות בקהל הלקוחות הזה. הקהל הזה, שאוהב לשתות יין אך לא ממש אכפת לו אם היין נחשב יותר או פחות, מעוניין בשקיפות, סביבה ועולם בריא יותר, אחוז אלכוהול נמוך יותר ויינות אורגניים וטבעיים. דורות חדשים של יצרני יין עומדים בדרישות הללו, מייצרים יינות קלים יותר, ממוקדים יותר בטרואר ומלווים בסיפור עשיר. בנוסף, ישנו שינוי בולט לכיוון יינות המדגישים אומנות, זני ענבים מקומיים ופרקטיקות ברות קיימא (למשל field blend). עולם היין משיל אט אט את המוניטין המחניק וקצת הסנובי שלו והופך לנגיש יותר לקהל רחב וצעיר יותר. דור Z לא מתפתה ל"טרואר" או "טאנינים"; במקום, הם רוצים חוויה מזמינה ללא חוקים במחירים סבירים.

כיצד, אם כן, תראה תווית היין, שתהיה על היין שישווק לקהל המילניאלס ולדור ה-Z בשנה הקרובה? כתבתי את זה כבר. תווית מודרנית ומינימליסטית שתשדר מסרים של חוויה אותנטית עם היין, שתפרט את מידת האלכוהול (ABV) עם הדגשה שהוא מתון יותר, שקיפות לגבי מרכיבים תזונתיים, שמרים, גופרית ורמת סוכר השוואתית, ציון העובדה ששיטת גידול הכרמים היא אורגנית וידידותית לסביבה ושהבקבוק הוא קל משקל ולכן משטח שלם של בקבוקים פולט משמעותית פחות פחמן ממשטח של בקבוקים 'רגילים', ואולי קוד QR על התווית האחורית המספק גישה נוחה לסיפור הרקע של היקב והיין ולרשמי טעימות קצרים ופרקטיים; תווית שמטרתה, בנוסף, להניע מעורבות אותנטית משמעותית שבונה לקוחות לטווח הארוך, שונה מתווית בורדו קלאסית (למשל) שפונה לקהל אחר לגמרי.

מחירים נמוכים יותר הוא טרנד בולט שאנו צפויים לראות בעולם היין ב-2025. הטרנד החל בבריטניה, ובאופן בלתי-תלוי גם בארה"ב, בזכות 'המילניאלס' ונדמה שכמעט כל האקוסיסטם (ecosystem) שם לוקח חלק במגמה המבורכת הזו. בכל העולם תחום ה-D2C (שזה Direct-to-Customer) מאפשר יותר ויותר גמישות ושיתופיות יותר למכירת וקניית יין. קבוצות רכישה הופכות לנפוצות יותר בכל העולם, Vivino משמשת כ-marketplace המרכזי והזול ביותר בעולם היין (עם פחות ופחות middleman באמצע) ו-WINEing, של משה וייזמן ו-Jeroen Rammerswaal, שמציעה פלטפורמה דיגיטלית המאפשרת לסוחרים (או ליבואנים, או ליקבים וכו') להציע עסקאות מבוססות כמויות בזמן אמת ולאפשר לקונים בודדים לשתף פעולה ברכישות קבוצתיות.

ואצלנו? האמת שאיני רואה כעת אפילו ניצנים של הטרנד הזה (אני טועה?) ולעת עתה יש מספר קטנטן של קבוצות מסודרות שמעניקות הנחה של 15%-20% ברכישה קבוצתית מיקבים קטנים או מחנויות יין; זה לא הרבה כי ברוב מועדוני הלקוחות של היקבים מקבלים הנחה אוטומטית של 10%-15%. נחמת שותים של צביקה אמיתי, בנוסף, גם בונה ומתחזקת יחסים עם יקבים המאפשרים בנייה של בלנד ייחודי ונבחר לחברי הקבוצה במסגרת רכישה קבוצתית עתידית. אני עצמי חבר בקבוצה הזו.

יינות טבעיים וקיימות (sustainability) עוברים למיינסטרים. הקיימות תופסת את הבמה המרכזית ויינות ידידותיים לסביבה הם כבר לא רק שוק נישה. צרכנים, בעיקר המילניאלס, מחפשים יותר ויותר יינות המיוצרים תוך שימוש בשיטות בר-קיימא, אורגניות או ביו-דינמיות. עד לא מזמן אלו נחשבו לתנועת שוליים, ויינות טבעיים, הנעשים תוך התערבות מינימלית, זוכים להכרה רחבה יותר ויותר והטעמים הייחודיים והיתרונות הבריאותיים הנתפסים שלהם מושכים קהל רחב יותר בכל העולם ו-2024 היתה השנה המוצלחת עד כה עבורם. אני מאמין שגם אצלנו נראה את זה, בעיקר בצריכה של היינות המיובאים, בחנויות יין ובמסעדות.

סקרנות ופתיחות לאזורי יין פחות מוכרים. חובבי יין בכל העולם, בעיקר צעירים, הופכים לסקרנים יותר ובוחנים יינות מאזורים לא מוכרים (להם) ואזורים מתפתחים. אנו נראה ב-2025 יותר יינות מפורטוגל (מדינה עם יותר מ-250 זנים של ענבים), פיימונטה (ברולו, ברברסקו; נביולו וברברה) ודרום אפריקה. גם יינות מאזורים פחות מוכרים. Jura במזרח צרפת (בין בורגון לגבול עם שוויץ; רק תראו איך איזור זה נעשה פופולרי בתפריטי היין כאן), Alto Adige בצפון איטליה, מיורקה בספרד, קרואטיה, בולגריה, רומניה ואפילו דנמרק. כדאי לכם מאד, כאן אצלנו, לשתות יינות גם מפורטוגל; האמת שאי אפשר שלא לחבב את הז'אנר. מדוע דווקא איזורים פחות מוכרים? רק משום שהיינות משם מעניקים הנאה מרובה ואיכות במחירים נמוכים מאיזורים אחרים, מוכרים יותר.

יינות מבעבעים בשיטות מסורתיות מחוץ לשמפיין (שנקראים גם Crémant) הם בטרנד עליה בולט בעולם והוא צפוי להיות בולט אף יותר בשנה הקרובה. שמפניה היא אולי היין הכי מפוספס ולא מובן שאני מכיר. שנים רבות שמפניה מוצבה שיווקית כמשקה חגיגי לאירועים מיוחדים, לא 'יין אמיתי', אלא כזה שאנשים קונים בקבוק או שניים בשנה, וגם זה מבית שמפניה מפורסם ויקר. נכון, שמפניה אינה יין זול כלל אבל מצד שני גם אינה חייבת להיות יקרה. בעולם הבינו שכדאי לשתות שמפניה, או Crémant (שאינו משמפיין ולכן זול יותר משמעותית) בכל הזדמנות ולא רק באירועים חגיגים: ערב שבת, ערב פיצה עם חברים וכאפריטיף מושלם, עדין ומתון באלכוהול, בכל ארוחה טובה. מבעבע מסורתי מאנגליה (שהפכה בולטת ומשמעותית במגמה הזו); מחבל הבאסקים בצפון ספרד, שם הוא נקרא צ'אקולי (Txakoli או Chacoli), ושכבר ניתן להשגה בישראל (השבוע ממש שתיתי אחד עם גיורא ודן והיה מצויין); Franciacorta מצפון איטליה, ממש בסביבות אגם גארדה והעיר Brescia, שהפכה ל-DOCG ומהווה מוקד ליין המבעבע העדין והמלטף הזה; Penedès, היין המבעבע מקטלוניה שגם הוא, בשונה מהקאווה (Cava) המפורסם של האזור, נעשה בשיטה מסורתית בדומה לשמפיין, וכמובן שגם אצלנו יש כמה דוגמאות Crémant טובות (למשל הבלאן-דה-בלאן של רזיאל או Lia של יקב ספרה). אני מקווה שנראה את המגמה הנעימה והנכונה הזו גם אצלנו (שגם היא שווה פוסט לעצמה).

טכנולוגיה וחדשנות: התאמה אישית של יין וחוויות טעימות משופרות משמעותית. בתקופה האחרונה שילבה Vivino יכולות AI על גבי תשתית ה-data המסיבית שלה ואחד השימושים (use cases) היה להתקדם משמעותית, דרך מנוע אישי הלומד (machine learning) בצורה מעמיקה את 'פלטת הטעמים' של הלקוח לפי היסטוריית הקניות, הדירוגים שלו וביקורות היין שהעניק (כל זמן שהיסטוריית הקניות והדירוגים מכילה לפחות חמישה יינות) ומצמיד לכל יין במאגר היינות אינדקס התאמה המלמד עד כמה היין הזה מתאים לטעם האישי שלו; והמנוע הזה עושה זאת בצורה מרשימה וטובה יותר מכל פתרון אחר עד כה. זוכרים את הלקוח שהיה נבוך כדי להכנס לחנות יין ולתהות איזה יין עליו לקנות או איזה יין בדרך כלל הוא אוהב? הלקוח הזה עכשיו מחייך; לא רק שאינו נבוך, אלא שגם מבינים אותו טוב יותר ממה שהוא עצמו היה מסביר זאת. כדאי לכם מאד לנסות את זה. נראה יותר טכנולוגיה ב-2025, עם יותר סטרטאפים ויותר פרוייקטים (וגם יותר עבודות סיום ותזות בלימודי Master of Wine). זו עוזרת לאוהבי היין וללקוחות לגלות ולהנות מיין; מהמלצות יין מבוססות בינה מלאכותית וכלים חכמים שעוזרים ליקבים ועד טעימות וירטואליות. בנוסף, טרנד שהולך ומתפתח (בעיקר בבריטניה ובארה"ב) הוא כלים טכנולוגיים שעוזרים למסעדות להתאים אישית את חווית האוכל ולבנות נאמנות לקוחות.

משהו על הבלוג שלי

הבלוג שלי, שהתחלתי לכתוב השנה, הוא בעיקר בשבילי. חיים באר, שאני אוהב מאד לקרוא, אמר פעם שאתה כותב את הספרים שאתה עצמך רוצה לקרוא. גם כאן זה כך, נדמה לי. בלוג יין שמתאר מחשבות וחוויות אישיות על יין, אנשים, ספרים ואסטרטגיה לא טריוויאלית ורב-תחומית של היקבים, הטכנולוגיה והאקוסיסטם (ecosystem) של תעשיית היין; אסטרטגיה שפעמים הרבה נמצאת מאחורי הקלעים ולא חשופה כל כך ללקוחות, אוהבי היין. בלוג שאני עצמי חיפשתי לקרוא ולא מצאתי (למרות שיש כמה בלוגים ופודקאסטים, אולי עם flavor קצת אחר, שהם ממש טובים). בלוג שרחוק לעת עתה מלהיות מושלם ושאני מקווה שיהיה טוב יותר.

32 שבועות (חצי שנה וקצת), 32 פוסטים שבועיים על זוויות קצת אחרות של עולם היין, 55 יינות שהוצגו, 8 פוסטים על אסטרטגיה, 4 פוסטים על ספרי יין ופוסט אחד אישי מאד. בלוג שהחלטתי שיהיה בעברית וללא קידום ברשתות חברתיות ובכלל לא טריויאלי שיהיה לו קהל קוראים (שאיני מפסיק להיות מופתע מגודלו, מהרכבו ומהזמן שהוא משקיע בקריאה).  

הפוסטים הנקראים ביותר על ידכם היו על אורי חץ, שהיה הפוסט הראשון שעלה בבלוג, וגם הנקרא ביותר עד כה, הפוסטים על ז'אנר היינות האדומים הרזים והמלאים ועל בלנדים של אדום ולבן, הפוסט על הספר שעסק במיתוג של יקבים והפוסט המשותף על פילוקליה, ענת אגמון, נישקה ויותם שרון. תודה רבה לכולכם. ■

על התמונה שבראש העמוד: יקב UnderDog של דרור אנגלשטיין שנפתח לאחרונה בגבעת ישעיהו. דרור, מזל טוב ובהצלחה!

למחשבות נוספות של דויד אמזלג ראו www.winethoughts.blog

בהצלחה תושפי!