עשר תחנות במסע היין הפרטי שלי
- דויד אמזלג
- Oct 2, 2024
- 8 min read
Updated: Aug 11
עשר נקודות ציון ב-25 השנים האחרונות שעצבו משמעותית את עולם היין שלי. פוסט שונה ואישי בהחלט

כל פוסט בבלוג שלי מבטא מחשבות פרטיות על נושא שקשור ליין. הפעם, זה שונה. הפוסט כאן הוא רשימה של נקודות ציון במסע היין הפרטי שלי. האם מסלול יין אישי של מישהו יכול לעניין אחרים? יכול ללמד משהו או להביא ערך למישהו? אולי, לא בטוח. מצד אחר, מכירים את זה שאתם מגיעים לביתו של מישהו בפעם הראשונה ופוגשים מקרוב את ספרייתו? נדמה לי שזה דומה. נקרא לזה היכרות, היכרות קרובה יותר. פוסט אישי הפעם. לכל אחד מאיתנו יש מסע ובכל מסע תחנות מעצבות, נקודות בזמן ששינו פרספקטיבה ומכאן דברים נראו אחרת. זה קורה בכל תחום שמעמיקים בו לאורך זמן. זה לא חייב להיות היין הטוב ביותר, יקב מפורסם וכו'. זה יכול להיות יין פשוט ולא-יקר שנגע בך או כזה ששתית בסיטואציה מאד מסויימת, לבד, או עם חברים, אך הבנתו שינתה משמעותית את זווית הראיה שלך מכאן. התחלתי עם יין ישראלי, שאני אוהב מאד, ונחשפתי עם השנים ליקבים, אזורי יין, לזנים ולסגנונות רבים בעולם. שתיתי, כמו כולם, יינות טובים, הרבה פחות, ורובם היו חוויה. אלו עשר תחנות שהשאירו זכרון ורושם משמעותי ב-25 השנים האחרונות וגרמו לי להבין כמה התחום הזה רחב, כמה איני יודע וכמה אפשר עוד ללמוד, לדעת ולהנות. אלו עשר נקודות ציון (שחלקן מקריות בהחלט), מסודרות כרונולוגית עד כמה שאפשר, ששינו את הדרך שבה ראיתי והבנתי את עולם היין. המסע הפרטי שלי, לפחות עד עתה.

1. מרגלית, קברנה סוביניון, 1996
התחנה הראשונה במסע. תחנה ששינתה הכל ומכאן החיים עם יין התנהלו אחרת, לא פחות. התחלתי לשתות אלכוהול בגיל מאוחר, סביב 28-29, וגם אז רק בירה ומעט מאד יין. לאט לאט התחלתי להנות יותר מיין, וכוס יין בארוחת הערב, או אחריה, הפכה להיות כבר כמעט הרגל. בדרך כלל שתיתי כרמל רוטשילד קברנה סוביניון שקניתי בסופרמרקטים (ונהניתי ממנו), חנויות יין לא היו נפוצות אז, והייתי יכול להמשיך כך עוד שנים רבות. ואז הגיע אותו שבוע אישי לא פשוט עם תאונת דרכים. שרית הציעה בשבת שנצא לטייל ולאכול בחוץ כדי לשנות אווירה. עד אז, לא הכרתי את קרן של חיים כהן ואירית שנקר, על הגבול של תל-אביב ויפו (במקום שהיום שוכן מלון דריסקו, נדמה לי). המלצר, המנומס באופן מושלם, רכן אלי ושאל בעדינות אם אני אוהב יין ואם יוכל להציע לי לטעום כוס יין טוב. עד היום אני זוכר היטב את אותו רגע הארה, הלם של ממש, ואת אותה מבוכה מהולה בהפתעה מכוננת שהיתה מעבר לכל ציפיות שאולי היו לי מיין; לפחות מהיין ששתיתי עד לאותה נקודת זמן. כאן התחילה האהבה האמיתית שלי ליין. בדיוק כאן.

2. קסטל, גרנד וין
שתיתי לראשונה גרנד וין מבציר 2004 עם שרית, שהכירה לי את יקב קסטל בחורף קר ברמת רזיאל; ושם גם קניתי את ארגז היין הראשון שלי. מאז אני שותה אותו ברציפות, בכל שנה, והיין, שהוא מופת של עשייה מוקפדת ועקבית, גם אם ללא כוונה תחילה, מלווה אותי במהלך השנים ומהווה עוגן במסע היין האישי שלי; עוגן במובן של בית, של זכרונות ושל שייכות. אני שותה אותו לבד, עם שרית ועם חברים; אני בוחר אותו, גם בבקבוקים גדולים, לא מעט כשאנו מארחים; ולעיתים מזמין אותו בלונדון, נלהב לראות אותו בתפריט היין בארוחות עסקיות, עם אוהבי יין ותרבויות מגוונות סביב השולחן. התגובות, אגב, תמיד מופתעות. יין נפלא.

3. דורון רב הון ויקב ספרה
הכרתי את דורון רב הון לפני הרבה שנים, עוד שהיה יינן בעמק האלה. האירוניה היא שהכרתי אותו כיינן של יין אדום דרך יין שנקרא Personal, שעשה ב-2011 לקראת סיום עבודתו ביקב. אחר כך ביקרתי ביקב ספרה בפעם הראשונה, כשעוד היה בקיבוץ גת. אני חושב שבביקור הזה השתנתה תפיסתי לגבי יין לבן. שתיתי הרבה יין לבן מכל העולם, מהרבה זנים ומהרבה סגנונות ואני אוהב מאד יין לבן. אבל את השינוי עשיתי דרך דורון. כאן הבנתי בעצם שעשיית יין לבן היא כמו קונדיטוריה טובה ויינות לבנים מעולים הם יינות שצריכים דיוק רב ואיזון בהכנתם. עשייה לבנה היא עשייה טבעית, שקופה ונקיה ועל פי רוב, יהיה קשה לחפות ולהסתיר טעויות והחלטות שגויות שמדי פעם קורות בעבודת הכורמות או הייננות. כששותים את היינות של דורון, ממש מרגישים את זה. יינות מינימליים, נקיים ומדויקים. מכאן נהניתי משמעותית יותר (או לא) כששתיתי יינות לבנים.

4. זאב דוניה וסוסון ים
גם את זאב דוניה הכירה לי שרית, מצחיק. אבל שרית הכירה לי את זאב דוניה הקולנוען יוצא הדופן שהיה המורה שלה לקולנוע בתיכון; לא את זאב היינן של סוסון ים. מסע היין שלי התחיל באופן טבעי (זה נכון? זה באמת טבעי או שזה רק טבעי בישראל?) בבלנדים מגוונים של בורדו ועבר, בין היתר, אחרי mileage ניכר, כמו שלב בהתפתחות, גם לעמק הרון ולדרום צרפת. ואז טעמתי את ג'יימס (שנין בלאן), עוז (סנסו, גרנאש, ומעט קברנה סוביניון ופטיט סירה), פיור קונואז', קפקא (פטיט סירה, מורבדר וקצת גרנאש, למי שמכיר את ה-case study המפלצתי הזה) ועוד רבים אחרים, ועולם רחב שלא הכרתי לפתע היה בנמצא: זנים שלא הכרתי (= קונואז', למשל), בלנדים 'לא הגיוניים' (= קברנה סוביניון וסנסו), פילד בלנד בבר-גיורא (אולי הראשון בישראל), עבודת כורמות חלוצית (= סדרת ה-wild) הם רק כמה דוגמאות; ותמיד עם תחושה של ניסוי וטעיה 'בתנאי מעבדה'. השילוב של איש מקצוע מעולה, mindset שונה (לחלוטין) מכל היננים שהכרתי עד לאותו זמן, וחסינות משיווק, ביקורת ודעות של אחרים, מביא לסגנון ויין שלא פוגשים בשום מקום אחר בעולם (גם אחרי שנים אני עדיין חושב כך). למדתי רבות מהסגנון והיינות של זאב, שלא מפסיק ליצור ולהתחדש; אני עדיין לומד.

5. הספר Larousse Wine
אני מאד אוהב לקרוא ספרי יין ועם הזמן, אתה בונה אוסף גדול של ספרים שאת חלקם אתה קורא שוב ושוב. כמו הרבה ספרים טובים (שאינם ספרי יין), הם לוקחים אותך לפגישה רחוקה במקומות מעניינים עם אנשים מרתקים ולעיתים מאפשרים לך להיות נוכח בחוויה המערבת מגוון תרבויות, ריחות וטעמים. הספר הזה, Larousse Wine, הוא בסיסי ונועד לערוך היכרות טובה מאד, בזווית צרפתית משהו, עם עולם היין, אזורי יין, יקבים חשובים ויינות שכדאי להכיר. יש הרבה מאד ספרים בסיסיים שעורכים היכרות עם עולם היין ואיני טוען שהוא הטוב בהם (הוא לא). הוא פשוט היה ספר היין הראשון שקניתי וכזה שהיה טריגר ללימוד והיכרות של תחומי יין רבים; פגשתי בו במקרה באזור ספרי היין ב-Foyles ברחוב צ'רינג קרוס בלונדון ומייד ישבתי לעיין בו שעה ארוכה. יש לא מעט ספרי יין טובים (בוודאי נושא לפוסט בפני עצמו), אפילו טובים מאד, אבל אני עדיין מוצא עצמי, שנים רבות אחרי, נהנה לעיין בספר המוצלח הזה.

6. ערב אחד בלונדון עם Gran Resalte מ-Ribera del Duero
באחד התפקידים שעשיתי, עבדתי וגרתי בלונדון. היה זה תפקיד מאתגר מאד ברמה האישית, עם אחריות רבה, פוטנציאל השפעה גדול וחשיפה עולמית רחבה. ערב אחד, לקראת סיום עבודתי, הייתי חייב לצאת ולחשוב עם עצמי על כמה סיטואציות משמעותיות שהציבו אתגר (והרבה תסכול אישי עבורי) על תהליך אסטרטגי ענק, רחב וחדשני שכבר הוכרז ועשה צעדיו הראשונים בעולם, ושאם יצליח, יוכל להשפיע על תעשייה שלמה.
החלטתי ללכת לאכול משהו. ערב קר וגשום, לבד, מהורהר והאמת שמתוסכל מאד; זה לא נראה טוב. הזמנתי מה שהזמנתי ובלי הרבה מחשבה הזמנתי גם את היין הזה, שלא הכרתיו, בעקבות המלצה חמה מאד של הסומלייה.
מאז הקמתו בשנת 2000, ב-Peñafiel, בלב אזור היין של ריברה-דל-דוארו (Ribera del Duero) בספרד, היקב Resalte יצר מוניטין של אחד היקבים המייצגים והמובילים אינטרפטציה שונה של אזור היין המיוחד הזה. גפנים בוגרות של 100 שנים, 100% טמפרניו (Tempranillo) ויין יוצא דופן בעוצמתו ובפשטות שלו; ממש שיר הלל לזן המיוחד הזה, לא פחות. הערב קיבל תפנית חדה, התסכול קיבל קצת פרספקטיבה וגם הכרתי טמפרניו מיוחד ומרתק שלא שתיתי כמוהו עד אז, והאמת שגם עד היום. חשתי, תוך כדי טעימה, שאני שותה יין משמעותי שאני זוכר היטב מאז ושהוביל אחר-כך להכרה מעמיקה יותר של היין באזורים השונים בספרד. אגב, לא הצלחתי לפתור באותו ערב את כל האתגרים אבל הדברים הסתדרו ברובם בצורה טובה.
7. ההבנה שכדאי לשתות ולנסות דברים חדשים כל הזמן
אחת התחנות החשובות במסע היין האישי שלי, אחת שממש עצבה את חווית היין עבורי, היתה ההבנה שכדי ללמוד כדאי וצריך לנסות ולטעום, והרבה. זנים חדשים שלא הכרתי, סגנונות יין, אזורים בעולם ויקבים חדשים שלבטח הייתי מפספס רק בגלל שהתעלמתי מהם (ללא סיבה). בתקופות שלמדתי הייתי עושה, למשל, 'שבוע סוביניון בלאן' ופותח פעמיים ביום, במשך שבוע או יותר, סוביניון בלאן מסגנונות ומאיזורים שונים בעולם ומתאמן, טכנית, בלימוד, זיהוי והכרה של הסגנונות, הטעמים ואיזורי היין; טכניקה ידועה של לימוד. ובוודאי שגם ישראל, מקום עם הרבה ייננים חדשים, יזמים אמיצים, לעיתים ללא כרם וללא יקב, לעיתים עם סגנונות יין שונים ומבחר זנים וטכניקות ייננות מגוונות, היא מקום נפלא ללמוד, לנסות ולהכיר.
כמובן שלא תמיד אהבתי את כל מה שטעמתי (וזה עדיין היה כיף) אבל כל הענין הוא כדי לגלות מה באמת מרגש אותנו, לא? גיליתי עולם שלם שלא הכרתי. גיליתי כמה גדול העולם שאיני יודע. אני, כמובן, עדיין עושה זאת.

8. קברנה פרנק
הזן שאני הכי אוהב. בכל פעם הזן המלטף הזה מזכיר לי מדוע אני אוהב יין ומדוע יין הוא עולם ומלואו, לפחות עבורי. אזורי יין שונים מגדירים אופי אחר לגמרי לקברנה פרנק (שזה לכעצמו היה תמיד פלא בעיני). הרבה פעמים אני שותה אותו לבד, עם ספר טוב, מחשבות והרהורים, ואינני יודע בדיוק מדוע זה יוצא כך.
בין היינות שאני אוהב מאד, Château Cheval Blanc (סנט אמיליון, בורדו), Yannick Amirault (Bourgueil, עמק הלואר), Domaine des Closiers (Saumur-Champigny, עמק הלואר), Gran Enemigo (מנדוזה, ארגנטינה) והקברנה פרנק של מרגלית.
9. הנסיון שלא לשמור יין טוב (או משובח) רק לארועים מיוחדים
אחת הטעויות הגדולות שלעיתים אנו עושים עם יין היא לחשוב שלתת לו לשכב ולהמתין איתו כמה שנים יהפוך אותו לטוב יותר. לא שזה לא נכון, אין ספק שישנם יינות רבים שאנו שותים אותם צעירים מדי, וקצת סבלנות היתה יכולה להיות מאד משתלמת כשמדובר ביינות גדולים; עדיין, אפשר להנות מרוב היינות הטובים גם כשהם צעירים יחסית. זה לא אומר שלא צריך לאסוף וליישן יינות, אבל לעיתים קרובות מדי רבים מאיתנו, גם אני עצמי, שומרים יינות זמן רב יותר ממה שאנו צריכים; אולי כי אנו מחכים 'לרגע הנכון', ליום נישואים, ל-milestone משמעותי בקריירה, לחתונה של הבת הראשונה, לחתונה של הבת השניה וכו', ואולי פשוט כי שכחנו ממנו עם הזמן (אגב, זו הפתעה משמחת מאד לגלות במקרה יין נפלא שהתיישן טוב וששכחת מקיומו; האמינו לי). שום דבר לא יתן הנאה רבה יותר מלפתוח בקבוק נהדר עם האנשים שאתה אוהב (על אף העובדה שייתכן ואלה אינם מודעים לייחודו וערכו האמנותי של היין; אז מה? זה לא חשוב כלל) ולהנות מהעובדה שהוא נשמר לאותו רגע, גם אם לא באמת שמרת אותו לרגע הזה. למדתי את זה מנסיון וזה בהחלט היה gamechanger עבורי.

ความคิดเห็น