על שלושה יינות מרתקים שכדאי לשתות קר

על שלושה יינות מרתקים שכדאי לשתות קר: פיור קונואז' (סוסון ים), קונץ (קונסטלר ולוינסון) והרוזה של Château Galoupet. אין קשר בינהם אבל לשלושתם יש טוויסט בעשייתם ואינם דומים ליינות אחרים.

נעים מאד לשתות יינות קרים באביב ובקיץ. מבעבעים, יינות לבנים, רוזה, כתומים ואדומים. יינות אדומים בהירים עם אחוז אלכוהול לא גבוה, עם פרי רענן וטרי ובדרך כלל ללא נוכחות עץ, יעשו עבודה טובה, על פי רוב. אני אוהב מאד לשוחח עם שרית בחצר, לקרוא ספר או לעבוד בגינה ואח״כ לשבת בחוץ עם יין קר; לפעמים עם משהו לאכול על יד. הפוסט הפעם על שלושה יינות שבחרתי: אדום ולבן מישראל ורוזה פרובנסאלי, שכדאי להכיר ולשתות קר. אין קשר בינהם אבל לשלושתם יש טוויסט בעשייתם, שלושתם נעשים בצורה ייחודית, חריגים בסביבתם הטבעית ואינם דומים ליינות אחרים.

סוסון ים, PURE KU (פיור קונואז'), 2020

קונואז' (Counoise) הוא זן המשמש כחלק מבלנדים הנעשים בדרום צרפת (דרום עמק הרון, פרובאנס) ובמיוחד בשאטונף-דו-פאפ (Châteauneuf-du-Pape). לקונואז' חומציות גבוהה, טאנינים מתונים וגוף קל ולכן הוא משלים טבעי לסירה כדי לאזן את הטאנינים החזקים, האלכוהול הגבוה והתבלין העז של הסירה. באופן כללי, הקונואז' מבשיל מאוחר עם תנובה נמוכה יחסית.

זאב דוניה, היינן והבעלים של סוסון ים, נטע בבר-גיורא סנסו (Cinsault) וקונואז' ב-2010 (הבציר הראשון היה ב- 2013), במטרה ברורה להעשיר את הבלנד של אנטואן (סירה עם גרנאש, מורבדר, קונואז' וסנסו) והרומיין (גרנאש, סירה וקונואז'), שני יינות שזאב בנה מזנים של עמק הרון. גם סנסו וגם קונואז' הם זנים מצויינים כשחקני משנה, מוסיפים תבלין ומשלימים את יתר השחקנים בקבוצה. למיטב ידיעתי (אני טועה?), זאב השתמש בעודפים של קונואז' כדי לבנות יין זני שהוא 100% קונואז' (אחרי יישון של שנה בחביות עץ אלון צרפתיות).

היין אדמדם עם גוון בהיר של ארגמן. האף פרחוני עם ורדים וסיגליות, מעט פירות טרופיים ואניס. בפה, תותים, אוכמניות ומעט תבלינים. אלכוהול לא גבוה (13%), חומציות גבוהה שמותירה את החך רענן, טאנינים שהתרככו אחרי שנה בחביות, והגוף קל.

איני מודע לאף יין אחר שהוא 100% קונואז' (=פיור קונואז'). גם כאן, זאב החליט, כמו שזאב מחליט בדרך כלל, ללכת עם מחשבותיו ולייצר יין נדיר. התוצאה היא יין קריספי שנעים מאד לשתות אותו קריר, ממש יין של קיץ.

יקב סוסון ים חגג השנה 25 שנים של השפעה ייחודית על תעשיית היין הישראלית. מזל טוב.

(20.05.2024)

איפה להשיג: יקב סוסון ים ובהרבה רשתות וחנויות יין.

רמת מחיר: 1 (עד 100 שקל), 2 (150-100 שקל), 3 (200-150 שקל), 4 (300-200 שקל), 5 (מעל 300 שקל).

יקב קונסטלר (Künstler) ויקב לוינסון, קונץ, 2022

ריינגאו (Rheingau) הוא אחד מ-13 אזורי היין החשובים ביותר בגרמניה. עם זאת הוא רחוק מלהיות הגדול ביותר; התפוקה שלו היא כעשירית מזה של אזורי Pfalz ו-Rheinhessen. ריינגאו נמצאת על נהר הריין, 20 דקות נסיעה מערבית לפרנקפורט, והסיומת -gau מציינת שזה היה פעם מחוז של האימפריה הפרנקית.

יין ריינגאו הקלאסי הוא ריזלינג יבש עם חומציות בולטת וניחוחות של פירות הדר ומינרליות בעל גוון מעושן, בדרך כלל עם יותר גוף מהמקביל שלו מהמוזל (Mosel). נכון לציין כי היינות המתוקים הקלאסיים של גרמניה, יינות ריזלינג שגדלו עם פטרית הבוטריטיס (Botrytized Rieslings), מיוצרים מאזור הריינגאו. בכל אופן, 80% מהכרמים בריינגאו הם של ריזלינג ואלו ניטעו על מדרון דרומי הפונה לצד הצפוני של נהר הריין. האקלים הקר של גרמניה מקשה על הכורמים להשיג דרגת בשלות רצויה של הענבים. לכן רגולטיבית, רוב תוויות היין בגרמניה מסווגות את היין לפי דרגת הבשלות בזמן הבציר; דרגה הנמדדת ברמות סוכר לליטר.

היין הזה (קונץ Kuntz) הוא שיתוף פעולה בין יקב קונסטלר (Künstler) בריינגאו ויקב לוינסון. עידו לוינסון וסטס פלדביין טסו להוכהיים (Hochheim) בריינגאו כדי לבנות בלנד ריזלינג מחלקות בעלות דרגות בשלות שונות שגודלו על ידי יקב קונסטלר.

התוצאה היא ריזלינג, חצי יבש בדרגת Kabinett (כאן, כמה עשרות בודדות של גרם סוכר לליטר), מינרלי, עם אף של תפוחים בשלים, שסק ואפרסק. בפה, לימון, וטעמי אפרסק. יין מרוכז עם גוף חצי מלא, חומציות פירותית מאוזנת וסיומת מתקתקה וארוכה. קלאסי.

שתיתי אותו עם שרית בשישי בצהריים עם שקשוקה (״נחמד..״, אמרה, אבל לגמה עוד) אבל מנסיון, הוא הולך טוב מאד עם אוכל אסייתי חריף ועוקצני (וגם עם סושי).

(14.06.2024)

איפה להשיג: יקב לוינסון.

רמת מחיר: 1 (עד 100 שקל), 2 (150-100 שקל), 3 (200-150 שקל), 4 (300-200 שקל), 5 (מעל 300 שקל).

Château Galoupet, Côtes de Provence, Cru Classé, 2022

הרוזה הזה נולד ביקב שמהרגע הראשון החליט שהוא אורגני למהדרין. בערך מחצית משטח היקב היא שמורת טבע ובחלק אחר יש חווה להפרייה וגידול של מלכות דבורים (ישנן 12 חוות כאלו בעולם כולו). היקב נבחר (1955) כאחד מבין 18 יקבים שסווגו כ- Cru Classé ב-Côtes de Provence (הדרגה הגבוהה ביותר של סווג כרמים בפרובאנס) וב-2019 נרכש Château Galoupet על ידי קבוצת LVMH, שמחזיקה בפורטפוליו של יקבים ובתי שמפניה ידועים (Krug, Ruinart, Veuve Clicquot, Moët & Chandon, Dom Pérignon ו-Château d’Yquem, Château Cheval Blanc, רק כדי לתת כמה דוגמאות).

בלנד בצבע סלמון עדין ויפהפה של גרנאש, סירה, טיבורן (Tibouren), רול (Rolle), סנסו (Cinsault), מורבדר (Mourvèdre), סמיון (Smillon), וקברנה סוביניון מהכרם של גלופה בפרובאנס. באף, מעט לימון ומשמש. בפה, טקסטורה חלקה, נעימה מאד, מלוטשת ומבריקה, חמאה עם מגע עדין של מרירות, תות שדה וקצת ג'ינגר, ליים ואשכולית. יין רוזה המציג איזון נדיר בין בשלות הפרי לחמיצות מספקת ושיעור אלכוהול לא גבוה (13%) ושנעים ביותר לשתות. שיר הלל לז'אנר.

(15.04.2023)

איפה להשיג: היין לא מיובא לישראל לעת עתה ונרכש בלונדון ב-Berry Bros. & Rudd.

רמת מחיר: 1 (עד 100 שקל), 2 (150-100 שקל), 3 (200-150 שקל), 4 (300-200 שקל), 5 (מעל 300 שקל).

על התמונה שבראש העמוד: שאטו גאלופה (Château Galoupet) בפרובאנס.

למחשבות נוספות של דויד אמזלג ראו www.winethoughts.blog