בורגון גראן קרו, מאחורייך: היינות הלבנים של דירק ניפורט

על שלושה יינות נפלאים מאיזורים שונים בפורטוגל שמגיעים לאותם המאפיינים של היינות הטובים של בורגון באמצעות טכניקה וענבים מקומיים. כשהיין הוא לא רק תמונה מדוייקת של המקום בו גדל אלא גם של מי שמכין אותו. כיתת אמן של יין לבן וללא ספק האוצר הלאומי הסודי של פורטוגל.

כבר הרבה זמן שרציתי לכתוב על היינות הלבנים של דירק ניפורט (Dirk Niepoort), ובמיוחד על שלושה אלו. לקח לי זמן להיחשף וללמוד את היין מפורטוגל, ובמשך זמן רב לא היה לי מושג טוב דיו מה אני שותה, מאיזה איזור בדיוק ולא הכרתי גם את סגנון העשייה. גם עכשיו אני מתמצא ביינות של פורטוגל פחות מאזורים אחרים ובכל זאת, אני חש שאני בתהליך מרתק של התבגרות ולמידה של איזור יין, שאיני מבין איך פספסתי אותו עד לשנים האחרונות (לא מעט למדתי מחיים שרגא, שגידי פעם הכיר לי, שקודם כתב בבלוג המצויין שלו וכעת כותב בפייסבוק. כדאי לכם להכירו). בכל אופן, אני מחבב במיוחד יינות לבנים מפורטוגל. לעיתים אני קונה אותם באירופה ולעיתים כאן, אצל אייל מרמלשטיין (= הביסטרו טשרניחובסקי 6 וחנות היין פורטו, שמעבר לכביש). אייל מייבא כבר שנים רבות יין מפורטוגל ובמידה רבה, אחראי להיכרות שיש לקהל הישראלי עם תעשיית היין הפורטוגלית ובוודאי שעם ניפורט. קשה לספור את כל הפרויקטים בפורטוגל ובעולם שניפורט יוזם ומפתח. הסקרנות האינסופית והתשוקה שלו לטרואר הם טריגר ליצירתם של מגוון מרשים של יינות איקוניים שבאמצעותם חולל מהפכה במורשת ייצור היין של משפחתו ושל ארצו כאחד. הפעם פוסט שני על אחד הייננים המשפיעים בדורנו ששינה לחלוטין את תעשיית היין בפורטוגל. הפוסט הראשון הוקדש לפרוייקט הייננות הקלילים NAT'Cool שהוא מוביל בעולם בשנים האחרונות. הפוסט הפעם הוא על שלושה יינות לבנים שמייצגים את העשייה הלבנה והמדוייקת שלו. שלושה יינות שכל אחד מהם הוא הישג בפני עצמו. אחד מהם הוא יין מופת שמקומו בהיכל התהילה, לא פחות.

למרות שיינות פורט מחוזקים הם התוצר העיקרי של הגפנים המדורגות הגדלות על המדרונות התלולים מעל עמק הדואורו (Douro), אלו כבר אינם היינות היחידים הבולטים שמגיעים מהאיזור. בעשרים השנים האחרונות ישנה צמיחה תלולה של יינות אדומים ולבנים מרשימים מהאיזור הזה, שמקבלת הכרה בכל העולם. הבולטים שבהם הם היינות בסגנון צרפתי, של היינן ההולנדי, דירק ניפורט (Dirk Niepoort). היין הראשון שניפורט עשה אי פעם, ב-1990, היה בלנד של זנים פורטוגזיים מקומיים מגפנים בוגרות, מכרם Quinta do Carril בעמק הדואורו (Douro), אזור יין יפהפה בצפון פורטוגל, שקרוי על שם הנהר שמחבר אותו עם העיר פורטו (Porto). היין, שנקרא רובוסטוס (Robustus), מאסיבי וטאני, כמעט מתנשא בעוצמתו, אבל עדיין, כך הרגיש, היה די טוב. באותו זמן, כמעט אף אחד אחר בדואורו לא הכין יינות שולחניים והפורט (Port) שלט באזור כולו, כפי שהיה מאז המאה השמונה-עשרה. משפחת ניפורט, שעברה ב-1842 מהולנד לפורטוגל, ניהלה עסק משגשג של פורט כבר חמישה דורות. דירק הכין ארבע חביות של רובוסטוס, ואז יצא לאוסטרליה כדי לעבוד בבציר בבארוסה (Barossa) ולהרחיב את הידע שלו בייצור יין. כשחזר לפורטוגל, כמה חודשים לאחר מכן, עצר במרתפי המשפחה בפורטו (Porto), העיר השניה בגדולה בפורטוגל, כדי להתרשם מהתפתחות היין שלו. אבל היין לא היה שם; אביו של דירק מסר לפועלים שלוש מתוך ארבע החביות של היין כי חשב שהיין אינו ראוי לשתיה. למרות שזה עשוי להיראות כך בדיעבד, ניפורט לא ניסה מעולם לצאת בהצהרה כאשר, בגיל 26, ייצר את היין (השולחני) הראשון שלו. רצונו ליצור יינות הדומים לאלה שהעריץ הוביל אותו לכיוונים חדשים. זה דרש אומץ, ביטחון עצמי ומיומנות ניכרת, אך הידע שלו בייצור יין ושליטתו בכמה שפות אירופאיות הפכו אותו לנוכחות מרשימה בעולם היין. כיום יין, לא פורט, מהווה 80% מהעסק המשפחתי, והחברה היא יצרנית היין השלישית בגודלה בדואורו. האמת שהוא בדרך כלל לא יוצא בהצהרות ותמיד נותן ליין שלו להתבטא בעצמו.

והתוצאות מרהיבות. ניפורט עושה יינות מאיזורים שונים בפורטוגל ומגיע לאותם המאפיינים של היינות הטובים של בורדו, בורגון ועמק הרון באמצעות טכניקה וענבים מקומיים. המחווה שלו לבורגון לבן בשם קוש (Coche), על שם ז'אן-פרנסואה קוש (Jean-François Coche), יינן קלאסי, צנוע ואמן אמיתי ביינות לבנים מאיזור Meursault שב-Côte de Beaune בבורגון, היא מופת של יין, שבכל פעם שאני שותה אותו יש לי תחושה מהסוג שאני חווה נוכח יצירת אמנות עמוקה ומכוננת. העושר הזהוב של היין עם טעמים וריחות עדינים של אפרסק לבן ואגס המשולב באמנות עם סיומת הדרים, מציג את האלגנטיות והדיוק של בורגון לבן מהסוג הטוב ביותר. אבל מה? היין הזה לא מבורגון; היין הזה נוצר בעמק הדואורו מזני ענבים שכמעט ולא מוכרים כמו רביגטו (Rabigato), קודגה דו לאריניו (Códega do Larinho), ארינטו (Arinto) וגם "מעוד זנים אחרים" כפי שכתוב על התווית. איך הוא עושה את זה?

2023 Niepoort, Coche, Duoro

יין שמזכיר יינות בורגון גדולים מכל צד שמסתכלים עליו והוא היין הלבן המבוקש והטוב ביותר של ניפורט. בלנד של זנים מקומיים, בעיקר רביגטו (Rabigato), שגדלו בגובה של 700 מטרים על גפנים בוגרות שגילן מעל 80 שנה. ההתבגרות בחביות מורגשת דרך עננה של דבש, פירות יבשים ובריוש, המתערבבים בצורה יפה עם הארומות הפירותיות העיקריות של היין - אפרסק לבן, אגס ופירות הדר. החיך אלגנטי, אלכוהול מתון (12%) ועם מורכבות עמוקה. סיומת ארוכה ומתמשכת (ועם טוויסט של מליחות!) שנתמכת על ידי חמיצות נעימה מאד המבטיחה פוטנציאל אחסון נהדר.

ניחוח העץ ניכר היטב באף, אך זה מגיע בעיקר כתפאורה מבריקה לפרי ולמינרליות. הוא יותר אלוני (Oaky) בחיך, אבל הוא מגיע כאן כדי לעזור ביישון ועם הזמן האלון מתרכך לחלוטין. הוא אינו עז, ואולי טרופי, כמו שינות דואורו הלבנים יכולים להיות עם הגיל. היין מיושן במשך שנה בחביות, מחציתן חדשות, מה שמראה שחביות כשלעצמן לא הופכות יין ל-Oaky; מה שכן הופך יין לכזה הן בחירות סגנוניות והמיומנות, או היעדרה, כדי לבצע את הבחירות הנכונות בתהליך. עוד משהו, נדמה לי שאחת החוזקות של היין הזה, אולי הגדולה ביותר, היא האיזון וההרמוניה שיש כאן בין הגוף, הבשלות והמורכבות ובין חומציות טובה (= שאינה גבוהה מאד). האזור, הגפנים הבוגרות מאד והגובה הרב הם הגורמים הבסיסיים האחראים להצלחתו של היין הזה. הדואורו הוא אזור חם, אפילו באזורים הגבוהים ביותר, וברוב השנים לא ניתן להשיג מספיק חומציות כדי לעשות את היין הזה. אדמת הצפחה כאן תורמת מינרליות ורעננות, ובציר מוקדם, תסיסה מלולקטית לאיזון חומציות ויישון ממושך בחביות לפני הביקבוק מעניקים לו יציבות והרמוניה נפלאה בין בשלות לחומציות. יין מופת ואחד הלבנים הטובים ביותר שטעמתי מעודי.

מצא חן בעיני עד מאד שניפורט, שיודע היטב שזהו אולי היין הטוב ביותר שלו, קרא לו כמחווה ענקית של פרגון (=Homage) על שמו של היינן ז'אן-פרנסואה קוש (Jean-François Coche) מבורגון.

איפה להשיג? אייל מרמלשטיין (050-3100744) וחנות היין פורטו בטשרניחובסקי 6 בתל אביב.

רמת מחיר: 1 (עד 100 שקל), 2 (150-100 שקל), 3 (200-150 שקל), 4 (300-200 שקל), 5 (מעל 300 שקל).

2023 Niepoort, Redoma Reserva, Branco, Duoro

ה-Redoma Reserva מגיע גם הוא מכרמים בני יותר מ-80 שנה, הנטועים באדמת צפחה בגובה של 600 מטר מעל פני הים, הפעם בגדה הימנית הקרירה יותר של הנהר. מאז הבציר הראשון שלו ב-1995, המטרה העיקרית בייצור יין זה הייתה לשקף את אופי הגפנים הוותיקות של הדואורו. החביות הטובות ביותר נבחרו לצורך התבגרות היין על מנת להבטיח מינרליות, מורכבות ופוטנציאל התיישנות. רביגטו (Rabigato), קודגה דו לאריניו (Códega do Larinho), ארינטו (Arinto), דונזליניו (Donzelinho), וויוסיניו (Viosinho) תססו בחביות צרפתיות, שם הוא נשאר במשך 9 חודשים. יש ביין הזה מעטפת מקסימה של שכבות שונות (שקל להרגיש בהן) של טעמים וריחות, שעוטפת את היין הזה; תפוח ירוק, לימון, אולי גם תאנים ומינרליות לאורך החך המובנה והגוף הבינוני, דרך סיומת מלוחה מתמשכת. יין נפלא עם נוכחות ואריכות ימים.

איפה להשיג? אייל מרמלשטיין (050-3100744) וחנות היין פורטו בטשרניחובסקי 6 בתל אביב.

רמת מחיר: 1 (עד 100 שקל), 2 (150-100 שקל), 3 (200-150 שקל), 4 (300-200 שקל), 5 (מעל 300 שקל).

2023 Niepoort, Tiara, Branco, Duoro

הטיארה הוא יין לבן קליל שהאלגנטיות, האחיזה החזקה והאנרגיה התוססת שלו מעידים על מורשתו: אתרים בגובה רב נטועים בגפנים בנות למעלה מ-60 שנה. הכרמים ממוקמים בגובה 600 מטר מעל פני הים, ורביגטו (Rabigato) הוא זן הענבים השולט. באף ביטוי נפלא של מינרלים (בעיקר גיר), החיך מאוזן ומלוח עם חמיצות נהדרת. גם בבציר הזה היין כבר היה במקום טוב, כשתהיתי אם לשתות אותו כעת או בעוד שנתיים-שלוש. בניפורט תמיד רגישים למשטר החביות שלהם, כך שכל השפעות עץ האלון שהיו אי פעם נעלמו מזמן. הוא מאוזן ומוכן ועם הזמן נראה שילוב טוב יותר עם החומציות. יין נהדר.

איפה להשיג? אייל מרמלשטיין (050-3100744) וחנות היין פורטו בטשרניחובסקי 6 בתל אביב.

רמת מחיר: 1 (עד 100 שקל), 2 (150-100 שקל), 3 (200-150 שקל), 4 (300-200 שקל), 5 (מעל 300 שקל).

יין טוב, לעיתים, מצליח להביע בצורה ברורה את מקום הולדתו. כשטועמים שרדונה משאבלי (Chablis), קל יחסית לזהות שזהו יין משאבלי; כשטועמים קברנה פרנק מעמק הלואר קשה לטעות; זה עובד טוב גם עם טמפרניו מריוחה (Rioja) ועם נביולו מברולו (Barolo). זהו הישג, שאיפה שהרבה מאד ייננים מנסים להשיג. אבל לעיתים רחוקות יש גם יותר מזה. כשהתנאים במקום הולדתו של הפרי מיוחדים, תנאי קרקע יוצאי דופן, סביבת מיקרואקלים שכאילו תוכננה במיוחד וגפנים בוגרות עם גזעים עבים הגדלות בצורות גרוטסקיות וכל אחת שונה בריקוד פולחני ואינדיבידואלי משלה; תחשבו על סיטואציה שדומה לחלקות גראן קרו בבורגון. אבל גם כשהתנאים כאלה מיוחדים, עבודת היינן ביקב הופכת קשה יותר והוא צריך שלא לקלקל, לא להפריע, לקחת צעד אחד אחורה ולתת לטבע להוביל; ולעיתים נדרשות שנים של נסיון (וקצת ענווה) כדי להבין זאת. אבל אז, כשזה עובד טוב, היין הלבן מצליח להגיע לשיאים ממש לא שגרתיים. זה קורה למשל עם דומיין דה שבלייה (Domaine de Chevalier) הלבן מבורדו, זה קורה עם Koreaa של יודית בק (Judith Beck) מאוסטריה או עם הגרונר-ולטלינר של Alzinger או Prager, גם הם מאוסטריה; זה בוודאי קורה עם יינות גראן קרו מבורגון, וזה גם קורה עם היינות הלבנים המיוחדים של דירק ניפורט. נדמה לי שמה שמייחד אותו הוא הגישה שלו ליין, הפשטות שלו והיכולת שלו להעביר את הרגישות הזו למה שיין צריך להיות, ולאו דווקא למה שכבר הצליח לעשות. גישה של יזם, אוהב אדם, שלא מפסיק לדמיין ולחדש; כיתת אמן. כדאי לכם מאד.  ■

על התמונה שבראש העמוד: היקב Quinta de Nápoles של Niepoort, על הגדה השמאלית של ה-Tedo, אחד היובלים של עמק הדואורו (Douro) בצפון פורטוגל.

פוסט שמציין שנה ראשונה לבלוג שלי, מחשבות יין.

למחשבות נוספות של דויד אמזלג ולקבלת עדכונים על פוסטים חדשים ראו www.winethoughts.blog

.