כשהיין השני הופך להיות מבוקש וטוב כמעט כמו הראשון: יין חדש לשאטו לאפיט רוטשילד

על יין שני (Second Wine) בבורדו ועל פרוייקט Anseillan, קונספט היין החדשני של שאטו לאפיט רוטשילד שהשיק לאחרונה את הבציר השלישי שלו.

טוב, לא בכל יום יקב first growth, ועוד אחד כמו שאטו לאפיט רוטשילד, מכריז על יין חדש. הפעם האחרונה ששאטו לאפיט הכריז על יין חדש, יין שני ליקב, היתה במאה התשע-עשרה; אותו יין שרק ב-1980 קיבל את השם Carruades. מדוע יקב כזה משנה כעת את אסטרטגיית המוצר המוצלחת והותיקה שלו? הפוסט הפעם הוא על סיפור נדיר, אירוע של פעם במאה שנה אולי, חדשנות ומצויינות יוצאות דופן ועל אותו שאטו לאפיט רוטשילד, שהחליט ב-2018 על מהלך אסטרטגי אמיץ, ארוך טווח ולא-צפוי, והכריז על יין חדש שלאחרונה השיק את הבציר השלישי שלו. אבל קודם חייבים להתחיל עם קונספט היין השני (Second Wine) בבורדו.

מהו יין שני (Second Wine) בבורדו?

יין שני הוא כזה שעשוי מפרי שגדל בשאטו ושאינו חלק מהבלנד המרכיב את היין הראשי של אותו יקב (= Grand Vin). יין זה עשוי להגיע מגפנים צעירות שעדיין אינן מניבות את האיכות הדרושה עבור הגראנד וין, מחלקות שלא הגיעו לאיכות הנדרשת מסיבות אקלימיות או מקריטריונים של עבודת כורמות, או מחלקת גפנים מסוימת שהוקדשה במקור ליין השני. למרות שנחשב כהתפתחות עדכנית, ההיסטוריה מראה שיקבי first growth ייצרו יינות שניים במאה ה-19, אם כי לא ברור אם הם עמדו בהגדרה המודרנית. הקונספט נותר עלום כמעט לחלוטין עד המאה ה-20, וגם אז, הדוגמאות המוכרות ביותר היו באמת של יקבי על כאלה: Les Forts de Latour, Carruades de Lafite ו-Pavillon Rouge du Château Margaux. רק באמצע שנות ה-80 החלו יינות שניים להתקדם וכעת נדמה שנדיר ששאטו מובילה בבורדו לא מייצרת יין שני; תיכף נבין גם מדוע. אגב, יינות שניים אינם מוגבלים לגדה השמאלית; הם קיימים גם בסנט אמיליון ופומרול (Pomerol) וגם עבור היינות הלבנים היבשים והמתוקים של בורדו.

מדוע, בעצם, לייצר יין שני?

תחשבו על יין עם סגנון המייצג במדוייק את הכרמים בהם הוא גדל אך כזה שנעשה באופן המביא למיצוי והתבגרות עדינים ומהירים יותר (בדרך כלל יינות גרנד וין הם טאניים מאוד כשהם צעירים, וצריכים 15-10 שנים טובות לפני ריכוך מספיק כדי להביע את המורכבות המלאה שלהם) ובמחיר נמוך יותר משמעותית. לפי wine searcher, המחיר הממוצע של בציר 2016 של Château Lafite Rothschild, היין הראשון של שאטו לאפיט רוטשילד, הוא £620 לבקבוק בעוד שמחירו של היין השני, Carruades de Lafite, הוא £220 לבקבוק; היחס הזה נשמר, פחות או יותר, גם בבצירים אחרים. יין שני מעניק ליקבים חיזוק משמעותי לאסטרטגית מוצרים רווחית שעדיפה על פני כל אופציה אחרת (וברווח שולי גבוה יותר מכל אלטרנטיבה אחרת שיש לשאטו מהפרי, או מהיין, שהיה מופק מכרמים אלה שלא למטרת יין ראשון). בנוסף, יש להבחין בין הסגנון הזה של יין שני, לבין אלה שהם לחלוטין, או ברובם, תוצר של כרם מסוים. Les Forts de Latour ו-Carruades de Lafite מבוססים על חלקות ספציפיות של גפנים בתוך כל אחוזה. יינות כאלה אינם בלנדים מודרניים בעיצוב אישי אלא ביטויים נאותים של טרוארים בודדים.

במהלך שני העשורים האחרונים, יינות שניים הפכו ליותר ויותר מעודנים. יינות אלו מספקים את הייחוס והעדינות של היינות הראשונים שלהם בסגנון רענן ונגיש יותר, אך אינם חיקוי שלהם; כמה יינות שניים זכו להכרה כזו שהם ניתנים לאספנות בפני עצמם, במיוחד אלה של יקבי ה-first growth ושל יינות סופר שניים (Super Second, כמו למשל La Dame de Montrose מסנט-אסטף). הם מצויינים בזכות עצמם ונושאים בגאווה את המותג של הטירה. מצד שני, יין שני גרוע יכול לפגוע במוניטין הזה בצורה כואבת, ממש כמו גרנד וין גרוע; ואף יקב טוב בבורדו לא ייקח סיכון כזה.

אבל מה קורה כשהיין השני מתקרב ברמתו לזה הראשון, הביקוש אליו עולה מאד וגם מחירו כבר אינו נגיש כל כך? מפתה לענות 'יין שלישי', לא? במקרה של שאטו לאפיט זה קרוב אבל לא מדוייק לגמרי.

Bordeaux Second Wines (Left to Right). Carruades de Lafite, Chapelle de la Mission Haut Brion, Pensées de Lafleur, Pavillon Rouge du Château Margaux, Les Griffons de Pichon Baron, Les Forts de Latour, Pavillon de Léoville Poyferré, Alter Ego de Palmer, Écho de Lynch Bages, Le Petit Mouton, La Dame de Montrose.

פרוייקט Anseillan

כשחושבים על שאטו לאפיט, רוב האנשים מכירים כנראה, את גבעת לאפיט (Lafite Hill), החלקה המהוללת של לאפיט בפויאק (Pauillac). אבל לאחוזה יש גם ארבע חלקות נוספות; אחת בסנט אסטף, Plateau des Carruades (ליד Cos d'Estournel) ושלוש בפויאק: Le Caillava, בל אייר (ממש דרומית ל-Château Duhart-Milon) ו-Anseillan. האחרון נמצא בצד המזרחי של האחוזה, מעבר לכביש D2 המפורסם ('Château Route'), וממש צמוד לסנט-אסטף (Saint Estèphe). 120 הדונמים של החלקה הזו הם חלק אינטגרלי ממה שעושה היקב, והפרי שגדל כאן משמש גם ליין הראשי, Château Lafite Rothschild, וגם ליין השני, Carruades de Lafite, אבל עכשיו יש להם גם הזדמנות להיות חלק מקונספט חדש ועצמאי. פרוייקט Anseillan מספק הזדמנות לחקור את אחת העלילות הפחות מוכרות של שאטו לאפיט.

בכל אופן, תחילת הסיפור היא ב-2014. פגישה על בלנד מאד מסויים שיוצר מהפרי בחלקת Anseillan העלתה ביטוי שונה לגמרי לטרואר, שונה מהותית ממה שכבר הכירו בשאטו. פרוייקט Anseillan הוכרז במטרה לחקור בצורה מעמיקה יותר את הייצוג המפתיע של הטרואר שעלה מבלנד של 48% מרלו, 39% קברנה סוביניון ו-13% פטי ורדו מאותה חלקה וב-2018 הושק הבציר הראשון (והנסיוני) של יין עצמאי שמתאר קונספט חדש של טרואר, רעננות ועבודת ייננות. איני יודע אם זה היה צפוי או לא, אבל מסתבר שהנסיון צלח בכל קנה מידה; מה עושים עכשיו? האם נכון לחלוק עם ציבור הלקוחות את אותו קונספט חדש באופן רשמי? האם נכון לבנות Line of Business חדש, מסרי שיווק שונים, תדמית חדשה וערוצי מכירות המתאימים לתג מחיר שנמוך פי שלושה ויותר מהיין השני של היקב? שאלות קשות. לצוות החזק של Domaine Barons de Rothschild היו ברורים כעת כמה דברים: (1) שיש כנראה משהו מיוחד יותר בחלקת Anseillan ושאותו 'משהו מיוחד' מתורגם לסגנון יין שאינו דומה כלל לזה של היין הראשון או לזה של השני. אחת ההפתעות היו, שאדמת החרסית, שמתחת לשכבת חלוקי הנחל, היתה עבה ודחוסה באופן משמעותי יותר מכל חלקה אחרת, והמרלו שגדל בה הגיב בצורה שונה והעניק אישיות אחרת לגמרי לפרי. (2) שהביקוש ליין השני, Carruades de Lafite, גדול מתמיד (בעיקר מסין), מחירו הולך ועולה (כ-18.5% בחמש השנים האחרונות, נומינלית) והוא הופך פחות נגיש לציבור הלקוחות, מציאות שהובילה ל-(3); יש פחות ופחות בקבוקי יין של שאטו לאפיט, יין ראשון או שני, במסעדות והרבה פחות אנשים נהנים מהיין ביום-יום.

בשאטו לאפיט החליטו איפוא שלוש החלטות אסטרטגיות. האחת, להתחיל בייצור, שיווק ומכירה של קונספט היין החדש כמוצר עצמאי עם ז'אנר משל עצמו, ולא כיין שלישי. היין ייעשה באותה רמת איכות וקפדנות כמו זו של היין הראשון, עם הסטנדרטים המפורסמים של המשפחה האייקונית ביותר, אולי, בכל עולם היין, ועם תג מחיר נמוך משמעותית מזה של היין השני (כ-£60-£70 לבקבוק).

ההחלטה השניה היתה לתכנן מחדש את חלקת Anseillan כך שתביא בחשבון את תוצאות הלימוד המעמיק שעשו בטרואר המיוחד הזה, לנטוע גם קברנה פרנק (שלא היה שם עד כה) ולבחור מיקומים טובים יותר לתת-החלקות של הזנים האחרים.

ההחלטה השלישית היתה להקים את פרוייקט המגדלור (Phare Project). היקב הקצה 6 דונמים מתוך חלקת Anseillan לטובת 'מעבדת החדשנות' של שאטו לאפיט, נטע 30 זנים שונים במטרה לעקוב אחרי גידולם בטרואר בורדולזי מורכב, מפתיע ושונה וגם תחת תנאי משבר אקלים. היינות שייוצרו (בערך 20,000 בקבוקים בשנה; איני יודע בדיוק מתי מתוכנן הבציר הראשון) לא ימכרו דרך פלטפורמת המכירה הרגילה של שאטו לאפיט אלא דרך קבוצה של סוכנים שנבחרו במיוחד לשם כך באירופה ובארה"ב. Wow!

2020 Anseillan, Pauillac

בציר שלישי עם בלנד של 63% מרלו ו-37% קברנה סוביניון, שניהם מחלקת Anseillan. יין בסגנון שונה לגמרי משאטו לאפיט, יין צעיר, רענן אך עשיר מאד. באף עננה של פריחה, פירותי מאד, פטל שחור, שזיפים, קצת זיתים שחורים ואולי קצת רוזמרין. בפה פירות שחורים בשלים וקפה. יין מורכב עם גוף מלא ורזה (= ההפך מכבד), חומציות גבוהה, טאנינים נוכחים, מרוככים ולא מפריעים, אלכוהול לא גבוה (13%) וסיומת ארוכה, ששהה 16 חודשים בחביות עץ ישנות ששימשו קודם את הגרנד וין של שאטו לאפיט לפני שבוקבק.

יין מאוזן להפליא, שמצריך שעה או שעתיים בדקנטר, וששתיתי אותו צעיר; זה לא יין ליישון ארוך והוא להנאה מרובה בשנים הקרובות. יין מצויין וכיפי.

ואי אפשר שלא להתייחס לתווית. תווית מודרנית, וממש לא בורדולזית; תווית שמציגה גישה חדשנית, צעירה ומסקרנת. היקב בנה שפה גרפית חדשה, המתארת את חלקת Anseillan ביחס לארבע החלקות האחרות, פונט מיוחד ותווית מינימלית שממצבת את היין אחרת משני אחיו; כמעט אפילו ממשפחה אחרת.

(02.10.2024)

איפה להשיג: היין לא מיובא לישראל לעת עתה ונרכש בלונדון ב-Fortnum & Mason (ב-£70).

רמת מחיר: 1 (עד 100 שקל), 2 (150-100 שקל), 3 (200-150 שקל), 4 (300-200 שקל), 5 (מעל 300 שקל).

כשלחברה ידועה וטובה, אולי הטובה בעולם בתחומה, יש אסטרטגית מוצרים רווחית ביותר, מופתית, וכזו שמוכיחה את עצמה יותר ממאה שנה עד כה, קל מאד שלא לרצות לשנות אותה; קל מאד להרוס אותה. יותר מזה, כל שינוי אסטרטגי יהיה לשנים רבות, ייבחן על ידי התעשיה כולה ואי-הצלחה עלולה בהחלט להעיב על המוצרים האחרים. מעבר לסיבות השונות שיכולות להיות למהלך כזה, לשיווק של המהלך בתעשיה ולהשפעתו על תדמית החברה, צריך הנהגה חזקה ובטוחה בעצמה, וגם הרבה אומץ, לעשות צעד כזה... ואולי רק חברה חזקה עם דנא כמו של Domaine Barons de Rothschild יכולה לעשות צעד כזה. מרתק.  ■

על התמונה שבראש העמוד: חלקת Anseillan, הצד המזרחי של שאטו לאפיט רוטשליד, בפויאק (Pauillac), בורדו.

למחשבות נוספות של דויד אמזלג ראו www.winethoughts.blog