דלתון, שיראז רזרב 2011

שתיתי את היין הזה, שלא הכרתיו, בערב טעימות מהנה ומושקע מאד שכלל 12 יינות טובים מהשנים 2013-2011. זה עצמו היה בבקבוק מגנום.

הענבים ליין הזה הגיעו משתי חלקות בגובה של כ-700 מטר בתל פארס ברמת הגולן. כל חלקה נבצרה והותססה בנפרד, והבלנד שלהן נעשה רק לאחר שהייה נפרדת בחביות. את היין הזה עשתה נעמה סורקין, שעוד היתה הייננית הראשית של היקב.

יין קטיפתי עם גוף מלא. באף ארומות של פרי בשל, קינמון ופלפל שחור. בפה היין רך וחלק, טאנינים נוכחים אך כה נעימים, חומציות לא גבוהה וסיומת ארוכה. יין עמוק, מורכב ומהנה ביותר. יין גדול שהתפתח עוד ועוד בכוס.

היין הטוב ביותר ששתיתי מיקב דלתון ובוודאי אחד היינות הטובים ביותר שנעשו אצלנו. אני לא בטוח איך והיכן להשיגו כעת. אבל אם תצליחו, אתם ברי מזל. כדאי לכם מאד מאד.  ■

עוד משהו. ההבדל בין שיראז (Shiraz) לסירה (Syrah) אינו בזן הענבים עצמו. זה אותו זן, שמגיע בשני שמות שונים שהתפתחו בהקשרים גאוגרפיים, תרבותיים וסגנוניים שונים. בצרפת נקרא הזן Syrah, והוא מזוהה עם יינות יחסית אלגנטיים, עם חומציות גבוהה, גוף בינוני-מלא וארומות של פלפל שחור, זיתים שחורים ולעיתים גם פרחים סגולים. באוסטרליה הוא נקרא Shiraz עם סגנון שונה של יינות בשלים יותר, עשירים יותר, עם פרי שחור מודגש, שוקולד ותבלינים מתוקים. כך נוצר בהדרגה מצב שבו אותו זן קיבל שני שמות שמרמזים גם על שני סגנונות עשייה שונים. הבחירה בשם היא בדרך כלל בחירה סגנונית ושיווקית יותר מאשר אמפלוגרפית. כלומר, הייננים אינם נוטעים שני זנים שונים, אלא בוחרים כיצד לכנות את אותו הזן. יקב שבוחר בשם Syrah מבקש לעיתים לרמוז שהוא מכוון לסגנון עמק הרון של יין רענן יותר, מתובל ופחות בשל. יקב שמעדיף Shiraz עשוי לרמוז לסגנון עשיר יותר או למסורת של העולם החדש.

במובן זה, השמות אינם רק תיאור בוטני של הזן, אלא גם הצהרה על זהות וסגנון ועל הדרך שבה היקב מבקש שנחשוב על היין עוד לפני שטעמנו אותו.

אנקדוטות. סדרת רשמים קצרצרים מיינות יוצאי דופן שנשתו ממש לאחרונה.

למחשבות נוספות של דויד אמזלג ולקבלת עדכון על פוסטים חדשים ראו www.winethoughts.blog