מיזוגים ורכישות בבורדו: כמה מחשבות על הרכישה של צרעה ופלם

על גולן פלם, דן שיינמן וערן פיק שרוצים לשלב Vision עם Tradition ולעשות יין שונה, טוב לא פחות, במרכז הגדה השמאלית של בורדו. פוסט על הרקע והמטרות של הרכישה המיוחדת הזו.

בורדו היא אחד המקומות הנדירים שבהם ההיסטוריה והעתיד חיים זה לצד זה, לעיתים במתח עדין ולעיתים בהרמוניה כמעט מרגשת. האדמות שהולידו יינות שנמכרו למלכים, לאפיפיורים ולשווקים רחוקים סביב העולם, הן אותן אדמות שעליהן מתנהל כיום שיח אחר. שיח של הון, גלובליזציה, אקלים משתנה, ושאלות של זהות. בחמש השנים האחרונות בורדו נראית כמו לוח שחמט; תזוזות של שחקנים ובעלים חדשים, הון בינלאומי, משפחות אסיאתיות, תאגידים, מיליארדרים שמחפשים לעצמם "צעצוע משמעותי", וגם יזמים חדשים שמביטים על האדמות והיקבים הותיקים ומבקשים לשמר, אבל גם לשנות.

יש רגעים בעולם היין שבהם עסקה לא מתפרסמת ככותרת חד-פעמית, אלא כגל שקט שמרחיב את קו האופק ואולי כזה שגם מרומם מעט את הרוח. אחד שמעיד על שינוי פנימי, על המשכיות וגם על שאיפה אמנותית. כך הרגשתי כששמעתי בזמנו על רכישת Tour du Haut-Moulin ב־Haut-Médoc על־ידי היקבים פלם וצרעה. לא מדובר רק במעבר של נכס חקלאי, אלא בתחילתו של מסע עם מטרות ברורות. מסע שמהווה milestone בפני עצמו, לא רק לייננות הישראלית אלא גם למעורבות ישראלית עמוקה בהרכב העולמי של כרמים קלאסיים ובוודאי תחנה אישית חשובה בקריירה של גולן פלם, דן שיינמן וערן פיק. הפוסט הפעם הוא על ייננים ישראלים שרוצים לשלב Vision עם Tradition ולעשות יין שונה, טוב לא פחות, במרכז הגדה השמאלית של בורדו. פוסט על אותן מטרות ברורות מאחורי הרכישה המיוחדת הזו.

ממש במרכז Haut-Médoc, קרוב מאד ל-Cussac-Fort-Médoc ובערך באמצע הדרך שבין St-Julien ל-Margaux, על הכביש הראשי D2, נמצא היקב Château Tour du Haut-Moulin, משקיף מקרוב על נהר הג'ירון (Gironde). היקב נוסד ב-1870 ומאז נוהל במשך 6 דורות על ידי משפחת קאזו-פואטו (Cazaux-Poitou). ב-2024 נרכשה האחוזה על ידי היקבים צרעה, שבבעלות משפחת חברוני, ופלם, שבבעלות משפחת פלם.

מקובל לחשוב שגלי הרכישות בבורדו מגיעים פעם בעשור, פחות או יותר. הגל הקודם שהגיע בתחילת שנות העשרים של המאה הזו, ואולי מעט לפני, היה אסייתי; סיני בעיקר. הוא צבע כל כרם שני בסיפורי הצלחה מהירים, השקעות גדולות, בעיות ניהול, חוסר חיבור תרבותי לשטח, וקושי להבין שכרם בורדולזי אינו סניף של חברת אחזקות. ואז, בדיוק כמו שבא, הגל הזה נסוג. היום, עשרות יקבים שהיו בבעלות סינית נמצאים שוב על המדף. חלקם כבר נמכרו, וחלקם ממתינים. זו לא רק תזוזה כלכלית, אלא שינוי בפילוסופיה והכניסה לבורדו כבר אינה עניין של יוקרה או סמל סטטוס. היא חזרה להיות עניין של אהבה, של מקצוע ושל תשוקה ליין. במקום משקיעים שמחפשים נכס, נכנסים היום דווקא ייננים, אנשי עשייה ומי שרוצים לגעת בענבים עצמם. מהצד העסקי נכנסו שחקנים בינלאומיים עם פרופיל גבוה, יזמי הייטק, משקיעים אמריקאיים וקבוצות יוקרה אירופיות ואוסטרליות, שקנו אחוזות מבוססות במטרה להרחיב פורטפוליו גלובלי, להשקיע בטווח ארוך, ולהטמיע חזון חדש. הדוגמא הראשונה שחשבתי עליה היתה Château Lascombes במרגו (Margaux). ב-2022 נכנסה Lawrence Wine Estates של Gaylon Lawrence ו־Carlton McCoy Jr. לרכישה אמיצה של האחוזה, מוניטין עתיק שורשים ו-2nd Growth בדירוג של 1855, אך כזה שמעולם לא חדל מלהתחדש. הבעלים החדשים לא הגיעו לחפש יוקרה או סטטוס, אלא אחריות. הם רצו לשקם את האיזון בכרמים, ללטש את שיטות העבודה ביקב, ולהרהר כיצד אחוזה היסטורית יכולה לדבר לקהל מודרני מבלי לאבד את זהותה. הגישה הזו משלבת דיוק טכני עם רגישות תרבותית, והכירה בכך שאחוזה היא לא רק נכס, אלא אורגניזם חי ששורשיו חודרים עמוק יותר מן הקירות שמסביב. כחלק מהאסטרטגיה, הם הביאו את Axel Heinz כדי לנהל את האחוזה. יינן אמן שברזומה שלו נמצאות Ornellaia ו־Masseto, שתי מעצמות Super Tuscan. והוא בא לעבוד. תחתיו, Lascombes עוברת מהלך עמוק של חשיבה מחדש, אבל חשיבה מבוקרת: הוא מדגיש בחירות נקיות יותר בתסיסה, עץ פחות חדש, עידון רב עם מטרות אחרות בתהליך ה-Extraction שבו מוציאים מהגרגר פיגמנטים, טעמים וטאנינים ודגש חדש ומודרני על המרלו. היין החדש La Côte Lascombes, מהדורה של 100% מרלו, שמקורה בגפנים בנות כ־34 שנה שגדלות על קרקע לא שגרתית של גיר וחמר. היין הזה, יין נפלא, שאינו רק ניסוי טכני, הוא ממש הצהרה. Château Lascombes רוצה לדבר בשפה של מרלו מובהק (למרות שהיא בגדה השמאלית), לא לוותר על הזהות הקלאסית, אלא להרחיב אותה. כדאי לכם להביא אותו מלונדון (רק כי לא קשה להשיגו שם) בפעם הבאה שאתם שם. נדמה ש-Lascombes כיום היא לא אחוזה שנרכשה כדי לשנות את כל הסיפור, אלא כדי לכבד אותו, להבין אותו מחדש, ולנצל אותו ככלי לחדשנות.

ב-2023 הרחיבה Lalique Group את חזון היוקרה שלה ברכישת רוב ב-Château Lafaurie Peyraguey בסוטרן (Sauternes), תוך חיבור האחוזה לאמנויות, עיצוב, מסעדות וחוויית יין כוללת. מוקדם יותר השנה רכשו Penfolds האוסטרלים את Château Lanessan, עשר דקות נסיעה מ-Tour du Haut-Moulin (וגם ב-Haut-Médoc) במטרה לבצע נטיעות חדשות, שיקום כרמים ויצירת איזון בין מסורת לחדשנות. במקביל, היו גם רכישות בעלות אופי יינני וחקלאי יותר שמדגישות את הקשר לאדמה ואת החיבור לטרואר. ב-2024 נולדה Château Shuette, אחוזה קטנה ובלתי תלויה על ה-Dordogne, שמטרתה לייצר יינות אורגניים-רגנרטיביים, לשים את האדמה במרכז ולחזור למהות של ייננות חקלאית סבלנית. נדמה שברור כעת מדוע רכישת Tour du Haut-Moulin נושאת משמעות עמוקה. היא חלק מפרק חדש בסיפור בורדו, שבו בעלות אינה עניין של יוקרה בלבד, אלא של שורשיות; אינה עניין של תוויות בלבד, אלא של אדמה; אינה עניין של מיתוס בלבד, אלא של עבודה סבלנית, ארוכת טווח ואינטימית שמכבדת את המקום. הייננים הישראלים שנכנסים למרחב הזה אינם זרים המחפשים הוכחה; הם אומנים שמצטרפים למגמה עולמית של אותנטיות, דיוק ומחויבות חקלאית ארוכת טווח. נוכחותם בבורדו אינה סימבולית, היא מבנית. היא משקפת עולם שבו אזורי יין לומדים זה מזה, גבולות מתרככים באמצעות שיתופי פעולה, ועתיד היין הטוב ביותר שייך לאלו שבוחרים מחויבות על פני ראווה. בורדו היום היא מפה חיה של כוונות שונות: יזמות גלובלית, יוקרה חווייתית, ניסוי חקלאי ותחושת טרואר אישית. יחד, כל אלה יוצרים דינמיקה חדשה, שמאפשרת לבורדו להישאר עמוקה, אותנטית, אך גם פתוחה לרגישויות מודרניות ולחידושים שיבואו בעשורים הבאים.

החזון הזה משותף גם לצוות המוכר והמנוסה מצרעה ומפלם. לערן פיק תואר ראשון בתורת היין והכרם (Viticulture and Enology) מאוניברסיטת דיוויס שבקליפורניה (UC Davis), הוא Master of Wine מ-2016 ועם כמה סטאז'ים ביקבים בנאפה, סונומה, אוסטרליה ושאטו לאפיט בבורדו. ב-2006 הצטרף לרוני ג'יימס כיינן בצרעה. בתקופה ההיא, מעט ייננים הספיקו לחזור לארץ מלימודים וסטאז' (גבי סדן, גיל שצברג, ערן גולדווסר, איתי להט ועוד) ודור חדש עמד לבנות ולהוביל את הפרק הבא של תעשיית היין בישראל. ב-2016 התמנה גם למנכ"ל ועם הזמן הפך את היקב לסמל של איכות, עם ביטוי מדוייק של טרואר הרי יהודה ופורטפוליו קטן וממוקד של יינות עם זהות ברורה והוא מהטובים ביותר שביקבים אצלנו. אני כל כך מזדהה עם הדרך שבה ערן חושב על עשיית יין ושותה את היינות שהוא עושה שנים רבות. בימים אלה נבנה יקב צרעה החדש במושב שורש, ואם הכל יעבוד לפי התכנון, בציר 2028 ייעשה כבר שם. גולן פלם מייצר יין למעלה מ-25 שנה. הוא בעל תואר ראשון בכלכלה חקלאית מהפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית בירושלים ותואר שני ביין (Enology) מאוניברסיטת פיאצ'נזה (Piacenza) באיטליה. אחרי סטאז'ים בטוסקנה ובאוסטרליה הקים את יקב פלם עם אחיו גלעד ואמו קמליה. לדן שיינמן תואר ראשון באגרונומיה מהפקולטה לחקלאות באוניברסיטה העברית בירושלים ולאחר לימודיו, נסע לעבוד שלוש שנים בבורגון ב-Domaine De Montille, אחד היקבים הכי מיתולוגיים של האיזור המיתולוגי הזה. ב-2021 התקשר דן לערן ("שלום ערן, קוראים לי דן, איני חושב שאנו מכירים אישית ובדיוק סיימתי תפקיד בבורגון. הם מציעים שאתקדם להיות Cellar Master. מה דעתך?") ושנה לאחר מכן כבר היה חלק מהצוות בצרעה. דן מוביל כעת את עשיית היין ב-Tour du Haut-Moulin.

המחשבות על רכישה של יקב בבורדו התחילו אצל ערן וגולן ב-2017. בהסכם המייסדים של החברה המשותפת צרעה-פלם נכתב במפורש שהמטרה היא לרכוש יקב בבורדו ולא בשום מקום אחר. נאמנים לחלוטין לחזון של אהבה, של תשוקה ליין ושל עשייה של יין מסורתי, אך מצויין, הם חיפשו טרואר טוב דיו והתייחסו לכל השאר כבונוס. אחרי חמש שנים, עשרות ביקורים בבורדו ועבודה עם ארבע סוכנויות נדל"ן הם הגיעו לבסוף ל-Tour du Haut-Moulin. כבר בסיור הראשון היה ברור שהגיעו למקום אחר. השורות בכרם היו מסודרות מאד, הגפנים זקופות וישרות, לא חסרה שום גפן במקום כזו שנעקרה, בתי השורשים עמוקים מאד, כורמות נמוכה, כרם שרואים שאוהבים אותו ושעקרונית, אפשר להתחיל לעבוד עמו מיד. אחוזה לא גדולה במיוחד. כעשרה הקטאר (= 100 דונם) שמחציתם קברנה סוביניון, 47% מרלו והיתר פטי ורדו; די דומה לתמהיל בכל איזור היין (AOC). יקב קרו בורז'ואה (Crus Bourgeois) ותיק עם ייצור של כ-50,000 בקבוקים לשנה (בערך 1/3 מהייצור השנתי של צרעה). הטרואר ב-Haut-Médoc שקרוב לנהר מאופיין באקלים עדין שהטמפרטורות בקיץ לא מגיעות בו לגבהים כמו במקומות אחרים לאורך הג'ירון, אבל גם לא צונחות מדי בחורף. הקרקע באיזור היין הזה היא בעיקר חצץ, חלוקי נחל, חמרה וכיסים של אדמה כבדה. נראה מצויין. התקציב, אגב, היה צנוע. שנתיים קודם נרכשה Château Lascombes במרגו, עשר דקות נסיעה מ-Tour du Haut-Moulin ב-$300M. אחוזה אחרת לגמרי ועם מוניטין ושורשים אחרים. אלו לא היו המספרים כאן. אפילו לא קרובים.

ומה שמוסיף חלק מהמשקל הרגשי כאן הוא העובדה שהכורם המסורתי של האחוזה נותר בתפקידו. אבותיו של ליונל פואטו (Lionel Poitou) ייסדו את Château Tour du Haut-Moulin ב-1870 והוא עצמו נולד שם. הוא מנהל את כרמי האחוזה כמעט ארבעה עשורים והפילוסופיה שלו מבוססת על התבוננות קפדנית ותשומת לב לטבע וכבוד למסורת. גם כעת, אחרי הרכישה, הוא שם, בכרמים. עוד אינדיקציה לכך שהבעלים החדשים לא מגיעים כדי לשנות הכל בקולניות מה, אלא כדי לשתף פעולה, ללמוד מהמקומיים, ולתרום את הידע והאנרגיה של שני היקבים. הקשר הזה, של כבוד והדדיות, הוא מה שהופך את המהלך מרכישה פיננסית למהלך יין ממשי, שמכבד את ההיסטוריה, אבל מפנה מבט קדימה.

כעת, קצת אחרי הרכישה, האסטרטגיה מתמקדת בלימוד והבנה מעמיקים והקמה של תשתיות חדשות, מודרניות יותר. כ-30,000 בקבוקים נעשו נסיונית (= גרסאות אלפא וביתא) מבצירים 2023, 2024 (שיבוקבק באפריל 2025) ו-2025 (בקבוק באפריל 2026). מאוחר יותר חלקם גם יגיע וימכר כאן, בישראל. לא נעשו שינויים משמעותיים בכרמים ועיקר העבודה, החדשנות והאמביציה, לפחות בשלב הזה, היא בעבודת הייננות. ואיך? בין היתר על ידי ניהול טאנינים בצורה אחרת. עושים זאת גם על ידי עבודת כורמות שבה מראש מגדלים פרי עם טאנינים עדינים יותר וגם עם תהליך extraction מבוקר ורך יותר. הכוונה היא לעשות יין קצת אחר, רזה יותר, פירותי יותר ושגם מצליח לבטא את הטרואר הכה מיוחד של היקב. עשיית יין בסגנון צנוע יותר. קומפלקס המבנים תוכנן מבפנים מחדש, והקמה של זה החדש מתבצעת כעת. כל המכונות, מיון אופטי של הפרי, מיכלי תסיסה וחדר חביות נקנו מחדש. תהליך מיתוג מחדש בעיצומו ותווית חדשה תושק בעוד כמה שבועות.

ואם יש משהו שילמד אותנו העבר זה שהאדמה שומרת סודות; אבל רק אם אנחנו מקשיבים באמת, בעיניים פתוחות, בלב פתוח, ובזמן. הרכישות האלה, של פלם וצרעה ב־Tour du Haut-Moulin ושל Lawrence ב־Lascombes, ושל האחרים, הן לא רק מנועי שוק. הן צירוף של תשוקה, של אמונה ובעיקר של סבלנות. ובסופו של יום, היינות שייצאו מהן יכולים להיות לא רק מראה של אדמה, אלא גשרים בין תרבויות, בין חלומות ובין דורות. את הסיווג כקרו בורז'ואה ביקשו ב־Tour du Haut-Moulin להוריד לעת עתה. היין שהם עושים צפוי להיות אחר וראוי שייבחן מחדש כשיהיה מוכן. בהצלחה!  ■

למחשבות נוספות של דויד אמזלג ולקבלת עדכון על פוסטים חדשים ראו www.winethoughts.blog