מנחם רויטבלט | יינן, יקב כישור

"יש לי כל כך הרבה עוד ללמוד, טוב לי כאן מאד ועדיין איני קרוב להבנה טובה של הסגנון והיין שנכון לי לעשות. וככל שאני לומד, אני יודע שאיני יודע מספיק."

פוסט שעולה כחלק מפרוייקט הייננים המבטיחים של ישראל 2026 של מחשבות יין.

אישי: בן 37, נשוי+3, גר בצפת (כ-45 דקות נסיעה מהיקב)

השכלה: הנדסאי תוכנה במכללת צפת ולימודי כרם ויין במכללה האקדמית תל-חי

חוץ מיין: "אוהב להגיע הביתה לפני ארוחת ערב, לאכול עם כולם ולדאוג למקלחות ולסידורי שינה, ואז לשבת עם אשתי ולשתות קפה"

הראשון שהאמין בי: ריצ'רד דייויס, מייסד יקב כישור ("הוא נתן לי אחריות עצומה מהרגע הראשון ושינה את חיי") וכמובן איתי להט

יין ישראלי שאינו מהיקב שלך: הבלאן דה-בלאן של רמת הגולן ("הוא מצויין") ואת הסירה של איתי להט

קיצור תולדות

מנחם גדל בקהילת חב"ד בנתניה במשפחה בת 10 ילדים, מסלול סטנדרטי של ישיבה קטנה, ישיבה גדולה ושנה בברוקלין. הוא שירת בצבא כחרדי, התחתן ועבר לגור בצפת. עולם התוכנה תמיד היה מרתק עבורו, ותמיד היה כותב קוד ומפתח את הצדדים השונים שיש בכל אפליקציה או אתר (את הממשק הגרפי, את הלוגיקה, שרתים וניהול הנתונים). בהייטק קוראים לזה Full Stack. בהמשך גם הלך ללמוד תוכנה במכללת צפת ועבד שש שנים כמהנדס תוכנה. ויכול להיות שהדברים היו יכולים להמשיך מכאן אחרת לגמרי. ואז הגיע היין. מנחם לא גדל עם יין, מעולם לא חשב על חיבור של יין וקולינריה ולא הכיר כלל את עולם היין. וכמו שקורה פעמים הרבה, ממש במקרה טעם יין.

אחד הדברים המרתקים מבחינה פסיכולוגית הוא שכשאתה שואל מישהו, מה היה היין הכי חשוב שהוא שתה אי פעם או היין הטוב ביותר שהוא זוכר עד כה, אותו אחד כמעט תמיד זוכר עם מי הוא היה, או איפה היה כששתה את היין החשוב הזה ופחות את הפרטים הקטנים של אותו יין. פעמים הרבה חווית השתיה המשותפת, השיחה, המקום ואולי גם הנסיבות, מגדירות ומשמרות זכרון של יין. יום נישואים של שנת 2013, חופשה נפלאה באילת, ומנחם טועם יין ("זה היה קברנה סוביניון מסדרת פרייבט קולקשיין של כרמל") ומרגיש משהו אחר, מיוחד, מסתורי ומרגש. משהו שלא הרגיש מעולם קודם לכן. והוא מחליט להעמיק, ללמוד ולטעום, והרבה מהכל. מאוחר יותר גם התחיל ללמוד בתוכנית ללימודי כרם ויין בתל-חי ("בשלוחה שהיתה אז בקצרין") והיה מאושר. עד כדי כך שהחליט לעזוב את עבודתו, לוותר על שכר גבוה ולחפש עבודה ביקב בשכר מינימום. קצת לפני בציר 2019 פנה ליקב רמת הגולן וביקש להצטרף ("בכל תפקיד"). ביקב הבטיחו עבודה לתקופת הבציר ולא יכלו להתחייב מעבר לכך. בכל זאת עזב את עבודתו והתחיל לעבוד ברמת הגולן. "תקופה מכוננת. גם לחץ פרנסה גדול וגם רעב בלתי רגיל ללמוד ולדעת על תהליך העשייה. פשוט רציתי להצמד לייננים שם ורק ללמוד."

שלושה בצירים עבד ביקב רמת הגולן ותפקידו האחרון היה יינן ביקב המיקרו-ויניפיקציה. שני קונטיינרים (אחד ליין אדום ואחד ללבן) שנמצאים מעל מרכז המבקרים, מעבדה ויקב עצמאיים, ושבהם נעשים ניסויים מדויקים בקנה מידה קטן במטרה להבין טוב יותר כרמים, זנים ושיטות ייננות. במסגרת זו נבצרים חלקות נבחרות בנפרד, ולעיתים אף תת־חלקות, ואלו מותססות בדימיג׳אנים המאפשרים שליטה מרבית בפרמטרים כמו טמפרטורה, מיצוי וסוגי שמרים. כך ניתן לבחון הבדלים דקים בין טרוארים, גבהים, חשיפות קרקע ושיטות גידול, ולהסיק מסקנות שישפיעו בהמשך על פורטפוליו היינות של היקב. מעבר להיבט המחקרי, המיקרו־ויניפיקציה מאפשרת גם יצירת יינות ניסיוניים וחד־פעמיים, לעיתים מזנים פחות מוכרים או בטכניקות עשייה לא שגרתיות, ומהווה כלי מרכזי בגיבוש הסגנון והזהות של היקב לאורך זמן. מקום מרתק. ״חוויה מעצבת בכל קנה מידה. מקום שעובד ברמה הגבוהה ביותר, פרוטוקולים ברורים, תשומת לב מירבית לפרטים לצד מקום רחב מספיק שיש שם לייננים להתבטא. מקום מצויין ללמוד יין.״

ב-2021, ראה בפייסבוק הודעה אישית של ריצ׳רד דייויס, המייסד והיינן הראשי של יקב כישור, שהם מחפשים עוזר יינן שומר מצוות (״רצה שאבוא מיד״) והצטרף מיד. יקב כישור הוא חלק מכפר כישורית - כפר לאנשים עם צרכים מיוחדים, כפר שמוקף בחורש טבעי ובנוף המיוחד של הגליל המערבי. כפר כישורית הוא ביתם לחיים של כ-200 בוגרים עם צרכים מיוחדים. הכרם והיקב הם חלק מענפי התעסוקה של חברי הכפר השותפים, בגאווה אין קץ, בטיפול בכרמים, בעשיית היין ובעבודה במרכז המבקרים. היקב שייך לעמותה והרווחים חוזרים לקהילה, ומי שמגיע לשם בטוח שמתעלף מהנוף והאוויר של חבל משגב. מנחם, אגב, עדיין שומר את אותה הודעה של ריצ׳רד.

בציר 2022 היה הראשון שעשה וריצרד היה איתו. גם איתי להט, שיועץ ליקב (ועושה ביקב, לעת עתה, גם את היינות שלו, עד שתסתיים הקמתו של יקב להט), נמצא איתו. משניהם, כך הוא אומר, אינו מפסיק ללמוד. מבציר 2023 קיבל אחריות מלאה על עבודת הייננות (״בחודשים הראשונים לא הצלחתי להרדם בלילה מאחריות״) וריצ׳רד מתרכז בכורמות (״הטרואר כאן מיוחד. ממש התפר שבין הגליל העליון לגליל המערבי. 500 מטרים מעל פני הים עם שינויי טמפרטורה משמעותיים בין יום ללילה״). "בתקופת המלחמה עם חיזבאללה, בסוף 2024, חווינו מטחי טילים פעמים רבות ביום ולא יכולתי לחכות לסיום ההשרייה של הענבים על הקליפות ואפילו עצרתי Press באמצע כדי לרוץ למקלט ובכל יום, מידת אי הודאות היתה כזו שלא היה ברור אם העובדים אכן יגיעו לעבודה. ובנוסף, אשתי עמדה ללדת ממש באותם ימים. האמת שיצא יין טוב ושונה מהרגיל מאותו בציר. המשפחה מבינה, ואני אסיר תודה להם. הקיץ והחגים מוקדשים ליקב ואני אוהב את זה מאד. ועם הזמן, תהליך העשייה משתנה וטביעת האצבע האישית שלי גדלה מעט יותר. היקב מייצר כעת כ-90,000 בקבוקים בשנה והיינות מתחילים לקבל אופי אחר, רגוע, רענן, פירותי יותר ופחות עוצמתי. (תפן אדום 2023, למשל, הוא בלנד של סירה, גרנאש ומורבדר, רענן מאד ועם רכות מיוחדת)״.

עתיד

ואיפה אתה רואה עצמך בעוד חמש שנים? "ביקב כישור", הוא אומר. "יש לי כל כך הרבה עוד ללמוד, טוב לי כאן מאד ועדיין איני קרוב להבנה טובה של הסגנון והיין שנכון לי לעשות. וככל שאני לומד, אני יודע שאיני יודע מספיק."  ■

לדף המרכזי של פרוייקט הייננים המבטיחים של ישראל.

למחשבות נוספות של דויד אמזלג ולקבלת עדכונים על פוסטים חדשים ראו www.winethoughts.blog