אמוץ חרמוני | יינן, יקב רמת הגולן

״עבודה רצינית כיינן אינה ריצה של בציר אחד או שניים. זו ריצה לטווח ארוך שאני מקווה שגם אוכל לתת בה ביטוי עצמי ביינות שאני עושה. מסע של לימוד שאף פעם לא מסתיים, ואני נהנה כל כך."

פוסט שעולה כחלק מפרוייקט הייננים המבטיחים של ישראל 2026 של מחשבות יין.

אישי: בן 35, בזוגיות, גר בשדה נחמיה (כ-45 נסיעה מהיקב)

השכלה: תואר ראשון בכורמות וייננות באוניברסיטת טורינו (וכחלק מזה, למד שנתיים בביה״ס לייננות באלבה, פיימונטה)

חוץ מיין: אוהב מאד להיות בחוץ ופשוט להתבונן בטבע ("הטבע הוא מקור ההשראה הגדול ביותר עבורי")

הראשון שהאמין בי: מאירם הראל ("ללא ספק")

יין ישראלי שאינו מהיקב שלך: רזיאל של יקב רזיאל

קיצור תולדות

אמוץ גדל בקיבוץ שדה בוקר עם הרבה מדבר וטבע. אחרי הצבא, כשהגיע לתל אביב, עבד בקפה פועה, בשוק הפשפשים ביפו, ושם נחשף, בפעם הראשונה, לתרבות יין ולהתאמה של יין ואוכל וגילה גם עולמות של גבינות, קפה ושוקולד שלא ידע שקיימים (״תחומים עם רבדים ועומק״). כשנסע עם חברים ל-Road Trip בקליפורניה, הגיעו גם לסונומה (״לא ידעתי כלל שיש שם יין״), ומיד הרגיש שמשהו כאן עושה לו טוב, הוא רק לא ידע לנסח את זה בבהירות לעצמו, עדיין לא. כשחשב ללמוד, התלבט בין הנדסת מכונות ליין. ״החיים עד כה כיוונו אותי ללימוד הנדסה. תמיד אמרו שאני ריאלי ושאני כנראה טוב בזה.״ והיה גם יין, שממש לא הכרתי וגם לא ידעתי להסביר לעצמי את המשיכה שחשתי כלפי התחום הזה.״ והוא התחיל ללמוד הנדסת מכונות. אחרי שנה, הרגיש שאינו שלם עם התחום שבחר והחליט לעשות הפסקה ולחשוב על העניין מחדש. באותה הפסקה, נסע לאיטליה, כדי להבין ולהכיר קצת יותר. הוא ביקר שם באוניברסיטאות, ביקר בברולו וקיאנטי וחזר עם אופקים רחבים יותר ועם פרפרים בבטן שלא נחים לרגע. "איפה מתחילים?" אמוץ החל להתקשר ליקבים וגילה "שיש בתחום הזה פרגון כל כך גדול ואנשים כל כך טובים". בין היתר, התקשר גם למאירם הראל שבדיוק אז הפך להיות היינן הראשי של אמפורה. הוא הגיע ב-2018 לאמפורה כעוזר יינן, ללא נסיון וידע כלל אבל עם תשוקה עזה, ולפעמים זה רק מה שצריך. שם למד את היסודות, את התהליכים הבסיסים לעשייה של יין, את העבודה ביקב והרבה נקיונות. ונדמה שכעת היה שלם הרבה יותר עם חייו המקצועיים. "זאת היתה זכות ופריבילגיה גדולה לעבוד לצד מאירם." ואחרי כשנה באמפורה עבר ליקב סומק בזכרון יעקב, לעבוד עם ברק דהאן, היינן והבעלים. "זו היתה חוויה אחרת. יקב ביתי, משפחתי, עם פחות טכנולוגיות, אבל יותר חספוס ותשומת לב אישית ואוהדת לכל חבית ושם עבד הרבה גם בכרם וגם ביקב."

במקביל לעבודה בסומק, עשה אמוץ משהו קצת אחר. הוא קנה ענבים מברק דהאן ומערן רז (יקב ננה) ועשה בעצמו יין לבן ויין אדום. בפעם הראשונה בחייו עשה יין שכולו שלו. במשך שני בצירים (2019 ו-2020) הוא היה זה שהתלבט והחליט על התהליך. וכנראה שהחשיבות של המהלך הזה גדולה מאותו היין שבחר לעשות. הוא עיצב תוויות ועשה השקה למעגל חברים קרוב. "יצא לא רע", אומר בחיוך מבויש. אחר כך עשה גם רוזה. ב-2020 עזב את יקב סומק, התחילה קורונה והחליט לעבור, יחד עם שירלי, בת הזוג, לאיטליה. "אפשר כנראה ללמוד יין בהרבה מקומות", הוא אומר, "אבל, היתה לי משיכה אישית לאיטליה, ומעבר ללימודי היין רציתי לספוג גם את התרבות. לשמחתי, שירלי תמכה בי והצטרפה למסע הזה." תכנית של שלוש שנים בכורמות וייננות מאוניברסיטת טורינו, הראשונה מהן בבנין הפקולטה לחקלאות בפאתי טורינו והשתיים האחרות באלבה, בין ברולו לברברסקו, בביה"ס ליין. והחיים והלימודים באלבה (Alba) אכן מילאו את אותו צורך בתרבות ("זכיתי").

בזמן שלמד עשה שלושה סטאז׳ים (״רציתי לעבוד בכל הזדמנות״). וכבר בסוף השנה הראשונה הלך לעבוד ב- ב-G.D. VAJRA בברולו. יקב מפורסם שמשלב מסורת עמוקה עם רגישות מודרנית לביטוי טרואר ועושה יינות פרחוניים קלאסיים. ״הייתי אז בן 31 וזו היתה טירונות של ממש. חוויה מכוננת עבורי, ועבודה ראשונה מחוץ לישראל.״ בציר בודד (״וארוך מאד״) עבד שם. ״לא רק שלמדתי שם המון על תהליך העשיה. למדתי לא פחות על קפדנות, גישה, מסורת ותרבות.״ ובגלל אותו בציר ארוך פספס את החודשים הראשונים של השנה השניה, שכבר היתה בביה״ס ליין באלבה (כשעה נסיעה דרומה מטורינו), ״ולא היה לנו עדיין איפה לגור.״ וממש ברגע האחרון, ביום רוחות עז, מצאו בית בכפר Magliano Alfieri, כפר קטן עם סימטאות צרות, בתי אבן וטירות ישנות המשמשות כעדות להיסטוריה הארוכה של האיזור (״רואים את ברברסקו מהמרפסת״). וממש ליד הבית היה גם יקב קטן מאד, Le More Bianche, עם קמין במרכזו ועם אווירה מיוחדת מאד. ושם החליט לעשות את הסטאז׳ השני ויחד איתו גם לחזק את הקשרים החברתיים בכפר ("חוויה מדהימה ויוצאת דופן"). את הסטאז' האחרון באיטליה עשה בחברת ייעוץ ליין ("זוית אחרת ומעניינת מאד") וב-2023, בסוף השנה השנייה ללימודים, עוד הספיק לעשות בציר קצר בעמק הדואורו (Duoro) בפורטוגל, ביקב של Luis Seabra, שעבד יותר מ-20 שנים אצל דירק ניפורט (Dirk Niepoort), היינן המשפיע ביותר בפורטוגל ואחד הייננים החשובים כיום בעולם, ואת בציר 2024 על הר אתנה בסיציליה, ב-Tenuta delle Terre Nere ("התנסות מיוחדת שלמדתי ממנה הרבה, ועבודה אינטנסיבית עם, בין היתר, Nerello Mascalese ו-Nerello Cappuccio, זנים שכמעט ולא נמצאים בשום מקום אחר.")

וקצת לפני שחזר לארץ, ראה שביקב רמת הגולן מחפשים יינן, ומיד יצר קשר. תהליך המיון שם לא קצר, הוא התקבל, והתחיל תפקיד בתחילת 2025. כעת אמוץ הוא היינן הצעיר ביותר בצוות הייננים של ויקטור שונפלד, היינן הראשי של היקב. בפעם הראשונה הוא ביקב בסדר גודל כזה, בפעם הראשונה ביקב כשר ובפעם הראשונה בתפקיד יינן. בין היתר, אמוץ אחראי על ירדן פטי ורדו, ירדן מלבק, ירדן קברנה פרנק, יינות הגוורצטרמינר בסדרות ירדן וגמלא, על יינות סדרת גולן ועל הר חרמון לבן. בנוסף, עובד אמוץ על היינות המבעבעים של היקב, בצוות של דורית שגב ("ואני לומד ממנה הרבה").

עתיד

ואיפה תהיה בעוד חמש שנים? "מקווה שעדיין ברמת הגולן. מקווה שאוכל להעמיק ולהשפיע. עבודה רצינית כיינן אינה ריצה של בציר אחד או שניים. זו ריצה לטווח ארוך שאני מקווה שגם אוכל לתת בה ביטוי עצמי ביינות שאני עושה." אמוץ מתאר את העבודה בצוות הייננים כחוויה מעצבת. "צוות של מקצוענים שמנמקים הכל, עם טלי סנדובסקי, ייננית בכירה ביקב, שאני לומד ממנה כה הרבה ועם החיבור טוב שיש עם המחלקה החקלאית שמטפלת בכרמים, שגם מהם אני לומד המון. כל יינן בצוות אחראי על חלק מהפורטפוליו של היקב ואת ההחלטות המרכזיות אנו לוקחים יחד, כצוות, דבר שמעניק רשת בטחון מקצועית נוספת. מסע של לימוד ומקצועיות שאף פעם לא מסתיים, ואני נהנה מהדרך כל כך."   ■

לדף המרכזי של פרוייקט הייננים המבטיחים של ישראל.

למחשבות נוספות של דויד אמזלג ולקבלת עדכונים על פוסטים חדשים ראו www.winethoughts.blog