ארכיטקטורה של יקבים ושאטו שבאל בלאן

על ארכיטקטורה של יקבים, על פרוייקט התכנון והביצוע של החלק המודרני של שאטו שבאל בלאן בסנט אמיליון ועל הספר Wineries of The World, המציג את האדריכלות המיוחדת של 25 יקבים מכל העולם.

במשך שנים אהבתי לבקר ביקב קסטל כשעוד היה במושב רמת רזיאל, צמוד להר הטייסים. אהבתי לשוטט במרתפים למטה ואהבתי את חדר הטעימות, מימין למשרדים, שהיה עם שלושה שולחנות לא-גדולים ותנור בחורף הקר. ואז איפשהו ב-2015 הגעתי לבקר, בפעם הראשונה, ביקב החדש שתכננה האדריכלית איריס טולדנו בחנא ביד השמונה. כאן, בשונה מהנפוץ בישראל, היקב היה מתחם מתוכנן, לא האנגר באיזור תעשייה (היעיל לכשעצמו); קומפלקס שכולל מספר מבנים ומעברים מקורים-פתוחים הקשורים זה בזה ומובילים לחצרות פנימיות, בדומה לכפר קטן מסורתי. קונספט התכנון אפשר למבקרים לעקוב אחרי כל תהליך ייצור היין, משלב קבלת הענבים ברחבת הבציר ועד לטעימת היין באולם האירוח. רחבת הבציר מרוצפת בגוונים אפורים ככיכר מרכזית שמצידה האחד מבנה המשרדים וההנהלה, ומצידה השני אולם הייצור, הביקבוק והאחסנה שמתחתיו, תת-קרקעי, שוכן אולם החביות המרשים ביותר בישראל. בחלקו הצפוני של היקב מוקמו אגף האירוח, אולם טעימות וחנות היקב. אזור האירוח כולל רחבת אבן הפונה לנוף היערות והכרמים וקושרת את חלקי המבנה יחד כפטיו המהווה מקום התכנסות נעים שאני נהנה לשבת בו כשיש שמש ירושלמית נעימה. באותו ביקור, וגם באלה שהיו אחריו, לא הפסקתי להתפעל. יש בוודאי יקבים יפים נוספים בישראל, אבל בעיני זה של קסטל הוא היפה ביותר; אני מניח שבעיקר בגלל הסדר, המינימליות, הקווים הנקיים, ההשתלבות הטבעית בהרי ירושלים ובכרמים שמתחת וגם בגלל זה "שרואים שחשבו כאן על כל פרט"; זה תמיד מרשים אותי.

הפוסט הפעם הוא על ז'אנר עצמאי יחסית בארכיטקטורה, ארכיטקטורה של יקבים; ז'אנר שקיים שני עשורים לערך ושמבקש להתייחס אחרת למבנה היקב, להשתלבותו בטבע ולמקומו כמרכז תרבות ואירוח, על ה-case study המיוחד של שאטו שבאל בלאן (Château Cheval Blanc) בסנט אמיליון, בורדו, ועל הספר Wineries of The World: Architecture and Viniculture שמציג ארכיטקטורה מודרנית של 25 יקבים מכל העולם שמאחוריהם פילוסופיה יוצאת דופן.

יקבים מכל העולם החלו מתנסים בפילוסופיה המשלבת עבודת ייננוות ואירוח עם אדריכלות. רשימת היקבים המפורסמים מאד שבחרו אדריכלי על היא ארוכה ושני פרוייקטים כאלה שחשבתי להזכיר כאן, לא רק שמייצגים את ז'אנר הארכיטקטורה החדש אלא ששני אלה גם הפכו לדוגמאות קלאסיות ושונות מהותית של עולם היקבים המודרני. ב-1994 האדריכלים השוויצרים Herzog & de Meuron (אלה שגם בנו את הספריה הלאומית החדשה בירושלים) תכננו בגישה מינימליסטית ועם חומה של אבנים את יקב Dominus בעמק נאפה בקליפורניה והעניקו לו מראה נזירי משהו. ב-2005, פרנק גרי (Frank Gehry), אדריכל העל מלוס-אנג'לס (= מוזיאון גוגנהיים בילבאו בספרד, בנין "ג'ינג'ר ופרד" בפראג, אולם הקונצרטים ע"ש וולט דיסני בלוס אנג'לס וגם מוזיאון הסובלנות בירושלים, רק כמה פרוייקטים למשל), תכנן ובנה מחדש את יקב Marques de Riscal בריוחה, ספרד, בגישה הפוכה לגמרי. הקומפלקס שתכנן פרנק, שנקרא כעת The Marqués de Riscal City of Wine כלל, בנוסף ליקב, גם מלון פאר, ספא, מסעדות, מוזיאון לתרבות יין וחנות יין. העיצוב הגדנדיוזי מעוצב ללא סדר, עם אלמנטים גדולים מרחפים כשהצבעים והצורות הגיאומטריות מושפעים מהכרמים ומבקבוקי היין. שני הפרוייקים הללו רק ממחישים את הדמיון-מחדש של יקבים ואת השפעתם של הארכיטקטורה המודרנית, חדשנות, טכנולוגיה נוף, חווית האירוח, תרבות ומסורת.

לאחרונה, יקבים בכל העולם החלו לבחון ביטויים פחות מונומנטליים וגרנדיוזים של ארכיטקטורה ובמקומם, להביע ולאמץ ניואנסים של נוף תרבותי, עבודת כורמות וייננות ירוקה, כבוד לטבע, מבנים חכמים שמכבדים את הסביבה ומועילים לה ושימוש בשפה נעימה של ארכיטקטורה שמתכתבת גם עם המסורת והאופי המיוחד של היקב.

היקבים המודרניים המופיעים בספר Wineries of The World: Architecture and Viniculture הם ברובם כאלה, ושנבנו על ידי אנשים עם תשוקה עזה לעשייה של fine wine ורצון להמשיך היסטוריה ומסורת מקומית.

שאטו שבאל בלאן (Château Cheval Blanc)

הסיפור שלנו מתחיל ב-1832. מיסייה לוסאק-פורקו (Laussac-Fourcaud) קונה 150 דונם משאטו פיז'אק (Château Figeac) הכוללים גם רכס של חלוקי נחל העובר דרך Figeac והכרמים השכנים ומגיע עד פטרוס (Petrus) דרך הגבול שבין סנט אמיליון לפומרול (Pomerol). אותם 150 דונם הפכו די מהר לשאטו שבאל בלאן (Château Cheval Blanc), אחד מחמישה יקבי first growth בגדה הימנית של בורדו ועם אותה תווית על הבקבוק שלא השתנתה עד היום.

השטח הייחודי והמורכב מבחינה גיאולוגית שלו מעיד על היסטוריה קדומה ועל משקעים מהנהר הסמוך. טרואר הטלאים מורכב מחימר, חול וחלוקי נחל והפרופורציה יוצאת הדופן של קברנה פרנק, בשילוב עם מרלו, בנתה לשבל בלאן זהות ייחודית ונצחית ומייצרת יין מופת בעל יכולת להיות טוב בכל גיל. אותה אסוציאציה עדינה וההרמוניה המושלמת של היין ושל הטרואר המיוחד שלו מעניקות לשבל בלאן את האופי הייחודי שלו, שילוב של עוצמה, מופת ואלגנטיות; אמנות של ממש.

זוכרים את המבחן הראשון שעברו קמיל לז'ר ואיסיי טומינה בסדרה Drops of God? זוכרים אולי את היין היחיד שהזמין מבקר המסעדות האגדי אנטון אגו (Anton Ego), בקולו של פיטר אוטול (Peter O'Toole), בסרט רטטוי (Ratatouille)? שאטו שבאל בלאן.

הסיפור מקבל מפנה כאשר ברנרד ארנו (Bernard Arnault), יו"ר קבוצת מוצרי היוקרה LVMH, ואיש העסקים הבלגי, הברון אלברט פרה (Albert Frère), רוכשים את האחוזה ב-1998 ומביאים משב של מודרניות אלגנטית וחיוניות חדשה. הם שמרו על פייר לורטון (Pierre Lurton) כמנהל הכללי של השאטו, וזה ממשיך לשמר את זהותו וסגנונו של היין ובמקביל מבטיח רמה גבוהה של מודעות סביבתית ואקולוגית. המוטו כאן פשוט: כל פעולה היא תוצאה של השתקפות מדודה ולטכנולוגיה לעולם אין את המילה האחרונה על אנשים שהידע שלהם נשען על שפע של היסטוריה, מסורת, מיומנות וכישרון. מוטו מעניין, לא? כשהברון פרה וברנרד ארנו החליטו להעניק לאחוזה יקב חדש, לצד הטירה ההיסטורית, הם שאפו למצוינות וביקשו לפרוץ דרך. הוויניפיקציה (vinification) של שבל בלאן היא עסק מסורתי, העולה בקנה אחד עם חיפוש תמידי אחר הרמוניה ואיזון. חלקות הגפנים, המטופלות כמו גן יפני, נטועות עם שני זנים, מרלו וקברנה פרנק ושבל בלאן עשוי להחשב בצדק כ"Haute Couture" אבל של יין. שיטות הפעולה כרוכות בניהול חלקות וכבוד למחזור הגפן, התאמה מתמדת לאופי הענב ותשומת לב מתחשבת, מדודה ושקולה לכל פעולה. התוכנית לוקחת בחשבון את המאפיינים הספציפיים של חלקות בודדות, כמו גם סטנדרטים מחמירים ביותר וכבוד לטבע.

אבל הבעלים רצו משהו שיצפה את העתיד תוך התמזגות בנוף היסטורי גם מכיוון שסנט אמיליון הוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו (UNESCO). זו הייתה משימה מאתגרת שקראה לשילוב נדיר של כישרונות; ארכיטקטורה של מסורת לצד מודרניות, שאיפה למצויינות, כבוד רב לטבע והרמוניה.

הארכיטקט הצרפתי כריסטיאן דה פורצמפארק (Christian de Portzamparc), שב-1994 זכה בפרס פריצקר (Pritzker Prize), הפרס הגבוה והנחשב ביותר בעולם הארכיטקטורה, נבחר לענות על האתגר הזה.

כריסטיאן, מהמשפיעים ביותר בדורנו (כדאי לכם מאד להכיר את עבודותיו), סבר שאי אפשר לנתק את האמת, האופי והאישיות של המקום מההיסטוריה ומחתימת הזמן ואלו צריכים לחיות יחדיו. בנוסף, היחסים ההרמוניים בין פנים וחוץ יהוו גם כאן מקור מתמיד להשראה.

בלב הכרם, "היקב מתחת לגבעה" ("winery under the hill") נראה בתחילה כמו צוק המשתרע על הטירה, הרמה של האדמה, המורמת במפרשי בטון לעבר האור והשמים. מנקודת תצפית שנראית כמרחפת באוויר, העין קולטת את חלקי הגפנים ואת ההיסטוריה עתיקת היומין של הנוף. גבעה או גן תלוי צף מעל הגפנים? היקב החדש ממשיך בקווים טבעיים את המבנה ההיסטורי, עם גג של דשא פראי ועצים טבעיים השתולים על הגג, ומבקרים יכולים לטייל בגינה ולהתרשם מהכרמים המקסימים שלפניהם. בטון יצוק לבן עם צורה משופעת של שני גלים זורמים המשולבים זה בזה והעולים בדרמטיות מהקרקע. האור הטבעי החודר פנימה בין קווי המתאר והמשרביות של בורות הבטון הגדולים. הסירוב הזה להסתגר, על אף שהוא טבוע בחומר, הוא חידוש יוצא דופן: "היקב מתחת לגבעה" הוא מקום של ריכוז, כמעט של מדיטציה, ועם זאת פתוח למה שמקיף אותו, כשהוא חדיר לאורם של כרמים; ובין פנים לחוץ, היקב הוא מקום של אינטראקציה אנושית של עובדים, כורמים, ייננים ומבקרים.

ב-2011 נפתח היקב החדש, לצד הטירה הישנה, ההיסטורית, בשטח של 6500 מ"ר עם תשתיות עילית לייצור יין, תהליך ייצור יעיל ביותר, אולם עם 52 מיכלי בטון לתסיסה ויישון, אולם חביות, חדרי טעימות, מעבדות, חדרי עבודה ומשרדים. זהו החזון החדש של מקום ומסורת ארוכה. עם תעוזה, כישרון גבוה וחושניות שנראית לעין, שאטו שבאל בלאן מביט אל העתיד עם סטנדרט חדש שנקבע כאן בארכיטקטורה של יקבים.

על הספר Wineries of The World: Architecture and Viniculture

הספר, שנכתב על ידי Oscar Riera Ojeda ו-Victor Deupi, שניהם אדריכלים המלמדים בבית הספר לארכיטקטורה של אוניברסיטת מיאמי בפלורידה עם רזומה עשיר של כתיבה והוצאה לאור של ספרי ארכיטקטורה.

הספר מתאר 25 פרוייקטים נבחרים בארכיטקטורה מודרנית מכל העולם; חלקם כאלה שכל מטרתם היא לעשות יין טוב וחלקם קומפלקסים רב-תחומיים גדולים המשלבים עבודת כורמות וייננות קפדנית עם כבוד של ממש לסביבה ולנוף המקומי, מסעדות fine dining, בריאות ו-well-being ותיירות חקלאית; מצד שני, אין כאן יקבים שהחשיבות שאלו מעניקים לארכיטקטורה עולה על זו שהם נותנים לגידול הכרמים ולהכנת היין.

הספר, שיצא לאור בסוף 2021, מנסה להציג זווית כפולה. מצד אחד זהו ספר אדריכלות המציג פרוייקטים המביעים שפה, חומר והשתלבות בסביבה ובנוף, אך מצד שני, תהליכי הויניפיקציה (vinification) מקבלים עדיפות עליונה והאופן שבו שני התחומים משתלבים יוצר יקב שעובד טוב יותר אופרטיבית, משמעותית ידידותי יותר לסביבה ובונה סביבה בריאה ונעימה לעבודה ולאירוח.

עם העלייה בתיירות ובביקורים ביקבים של אוהבי יין בשנים האחרונות, כורמים ברחבי העולם אימצו את ההזדמנות ליצור חללים נהדרים עבור המבקרים ליהנות מיינות וזנים ייחודיים לצד חברה טובה. האדריכלות העכשווית של היין הפכה לחגיגה מודרנית של המקום, המשקפת את הטופוגרפיה של הנוף שבו נמצא היקב, את המורשת החקלאית, ולעתים גם את השפה והמסורת המקומית.

לקריאה והתרשמות on-line

איפה להשיג? אמזון ובית ההוצאה Rizzoli.

משהו קטן ואישי שחשבתי לסיים איתו. ביקרתי לאחרונה ביקב שאני אוהב מאד בישראל ונחשפתי לתכנון ולבניה של בית חדש ליקב, במקום זה הקיים כעת. מבנה גדול עם תפיסה עיצובית לא-פורמלית ושונה, ללא מרכז מבקרים, אך מאד מזמינה אורחים להיות חלק בלתי נפרד מתהליך הכנת היין, בדיוק כמו שהיקב עושה כיום. בית חדש שלאט לאט מגשים חלום. בהצלחה!  ■

על התמונה שבראש העמוד: מסורת לצד מודרניות. שאטו שבאל בלאן בסנט אמיליון, בורדו. שטח בנוי: 6500 מ"ר, שטח האתר: 5250 מ"ר, אדריכלות: Christian de Portzamparc, צילום: Erick Saillet.

למחשבות נוספות של דויד אמזלג ראו www.winethoughts.blog