Giodo, La Quinta Rosso 2019, Toscana, Italy

בעולם היין הטוסקני קל מאוד להיסחף אחרי ההיררכיות המוכרות: ברונלו (Brunello) מעל רוסו (Rosso), DOCG מעל IGT ויינות להתיישנות מעל יינות לשתייה מוקדמת. La Quinta מערער בעדינות על כל אחת מההנחות הללו. הוא אינו מבקש להיות "ברונלו קטן", או "אחיו הקטן של ברונלו גדול מאותו יקב". ממש לא. נדמה שהוא מבקש להיות משהו אחר לגמרי. ביטוי אחר של סנג'ובזה (Sangiovese), וכזה שאינו נמדד לפי משך ההתיישנות או לפי דרגות הסיווג, אלא לפי יכולתו לספר במדוייק סיפור של מקום.

מאחורי היקב עומד Carlo Ferrini, אחד הייננים המשפיעים ביותר באיטליה בדור שלנו. אחרי שנים שבהן עיצב את סגנונם של יקבים מפורסמים ברחבי טוסקנה, הקים את Giodo כפרויקט אישי כמעט אינטימי (שם היקב הוא חיבור שמות הוריו, ג'ובאנה ודונאטלו), וכמחווה לסנג'ובזה.

היין מגיע מכרם יחידני, החמישי שנטע Ferrini באחוזה (ולכן נקרא La Quinta, או "החלקה החמישית"), בגובה של כ-400 מטר מעל פני הים, באזור סנטאנג'לו אין קולה (Sant’Angelo in Colle) שבמונטלצ'ינו (Montalcino). היין עשוי כולו סנג'ובזה, אך במקום העומק הכבד והטקסיות של ברונלו, הוא דווקא מתאר אלגנטיות, עדינות, שקיפות וזרימה. ההתיישנות משלבת חביות גדולות ולעיתים גם אמפורות Cocciopesto מסורתיות מתוך רצון לשמר את טוהר הפרי ואת קולו של הכרם.

וכאן אולי טמון מקומו וערכו המעניין בטוסקנה. במשך עשרות שנים התנהל הוויכוח הגדול בין המסורת לבין החדשנות ברונלו מול סופר-טוסקאנים, סנג'ובזה טהור מול בלנדים בינלאומיים. La Quinta שייך לדור אחר. הוא אינו נלחם במוסכמות ואינו מורד בהן. הוא פשוט עוקף אותן. למרות סיווגו כ-IGT, הוא עשוי מ-100% סנג'ובזה ומבטא את מונטלצ'ינו (Montalcino) באופן שאינו פחות טוסקני מהרבה יינות בעלי מעמד רשמי גבוה יותר. זו הסיבה, אולי, ש-La Quinta מרתק כל כך. לא משום שהוא עומד בכללי המשחק הטוסקניים, אלא משום שהוא מזכיר מדוע המשחק קיים מלכתחילה.

ובכוס הוא משדר את אותה תפיסה. זה אינו יין של כוח אלא של דיוק ועדינות שכבר פחות מוצאים. עננה של ממתקים, סוכריות קופצות שהפסיקו לקפוץ ופירות אדומים נפרשים על פני חומציות חיה וטאנינים קטיפתיים. יש בו אנרגיה של יין צעיר, אך גם רצינות של יין שאינו מוכן להתפשר על מורכבות.

את היין מייבא לישראל אייל שלף (050-5433319), שמייבא יינות מיוחדים מאיטליה ומצרפת. כל כך נהניתי ממנו. יין נפלא.  ■

בטוסקנה, DOCG ו-IGT אינם מדרגים בהכרח את איכות היין, אלא משקפים גישות שונות לעשייה. יין שמסווג DOCG, דרגת הסיווג הגבוהה ביותר באיטליה, כפוף לחוקים קפדניים לגבי הזנים, מקור הענבים ושיטות הייצור, ולכן מבטא בראש ובראשונה את המסורת והזהות של אזור היין. יין IGT מעניק ליינן חופש יצירתי רחב יותר בבחירת הזנים והסגנון, ולכן מדגיש לעיתים את חזונו האישי יותר מאשר את כללי האפלסיון. הסיווג הזה הפך מפורסם במיוחד בטוסקנה בזכות תופעת ה"סופר-טוסקנים" בשנות ה-70 וה-80. ייננים רצו לשלב זנים כמו קברנה סוביניון, מרלו או סירה בדרכים שלא תאמו את תקנות ה-DOC וה-DOCG של אותה תקופה. כתוצאה מכך, יינות שנחשבו מהטובים והיקרים באיטליה נאלצו להסתפק בסיווג נמוך לכאורה של IGT.

יינות כמו Sassicaia (עד שקיבל סיווג ייחודי משלו), Tignanello ו-Solaia הוכיחו ש-IGT אינו אומר פחות איכות; לעיתים הוא דווקא מעיד על שאיפה לפרוץ גבולות.

אנקדוטות. סדרת רשמים קצרצרים מיינות יוצאי דופן שנשתו ממש לאחרונה.

למחשבות נוספות של דויד אמזלג ולקבלת עדכון על פוסטים חדשים ראו www.winethoughts.blog