Clos Rougeard, Les Poyeux 1996, Saumur-Champigny, Loire Valley

היין הזה הוא לא רק אחד מיינות הקברנה פרנק הגדולים של עמק הלואר, אלא אחד היינות האדומים העדינים, המסתוריים והמשפיעים ביותר שנעשו בצרפת בעשורים האחרונים, לא פחות. הוא מגיע מ-Clos Rougeard, יקב כמעט מיתי באזור סומור־שמפיני (Saumur-Champigny) שבעמק הלואר. יקב שבמשך שנים פועל בשקט יחסי, עם ייצור זעיר, בלי שיווק אגרסיבי, אך עם מעמד פולחני בקרב אספנים, סומליירים ואנשי יין. האחים פוקו (Foucault) שניהלו את היקב משנות השבעים ועד העשור הקודם, הפכו לדמויות מפתח בהיסטוריה המודרנית של הלואר. הם עבדו בגישה כמעט בורגונדית של חקלאות אורגנית מוקדמת מאוד לזמנה, יבולים נמוכים, תסיסות עדינות, פחות התערבות, יישון ארוך בחביות ישנות ובקבוק מאוחר במיוחד. אגב, ב-2017 היקב נמכר למשפחת Bouygues, הבעלים של Château Montrose.

כרם Les Poyeux עצמו נחשב לאחד הטרוארים הגדולים של סומור־שמפיני. מדובר בחלקה של כשלושה הקטרים בלבד, על קרקע נדירה המשלבת חרסית עם חולות מנוקזים היטב, שילוב שמעניק לקברנה פרנק ארומטיות, קלילות לכאורה ויכולת יוצאת דופן להבליט את הפרטים הקטנים ביין. בדרך כלל הייתי קורא לזה Finesse. כאן, זה Finesse בגרסת פרו מקס.

יין שממחיש באופן מושלם את השילוב בין קברנה פרנק, טרואר לוארי גדול והתיישנות ארוכה מאוד בבקבוק. יין עם מורכבות עצומה ועדינות כמעט בלתי נתפסת, שנשען פחות על כוח ויותר על טקסטורה, תנועה ודיוק. ארומות אדומות עמוקות, שקופות ומעודנות; עננה של פטל, דובדבן אדום בשל, ורדים וסיגליות שגורמת לך לטעות ולהיות בטוח שמדובר בברברסקו גדול. יין עם טקסטורה עדינה, גוף בינוני, חומציות חיה וטאנינים שהפכו עם השנים לקטיפתיים במיוחד.

שתיתי אותו עם ברק ואריאל, שהכיר לי אותו. כל כך נהניתי ממנו. יין נפלא.  ■

אנקדוטות. סדרת רשמים קצרצרים מיינות יוצאי דופן שנשתו ממש לאחרונה.

למחשבות נוספות של דויד אמזלג ולקבלת עדכון על פוסטים חדשים ראו www.winethoughts.blog