top of page

גולן פלם: לא אותו בלנד, אותו רעיון

דויד אמזלג
1 day ago
6 min read

Updated: 15 hours ago

על שני יינות שעושה גולן פלם, נובל ואבן ספיר. האחד מביט אל בורדו, האחר אל עמק הרון. האחד נבנה סביב מבנה, פרופורציות ואיפוק, האחר סביב סירה, ארומטיות ואנרגיה. ובכל זאת, שניהם מגיעים מכרם הטרסות של אבן ספיר. סיפור על כרם אחד, מורכב במיוחד, שני עולמות, ויינן שמגלה שלפעמים הדרך לשמור על זהות היא דווקא לשנות כמעט את כל השאר





ממש לאחרונה טעמתי את אבן ספיר של יקב פלם, הפעם לצידו של הנובל, שניהם מבצירים 2024 (שכבר זמינים) ו-2025 (שעדיין לא בוקבק). שניהם יינות מצויינים שטובים לשתיה כבר עכשיו אבל אם יש לכם סבלנות, השנים יעשו להם רק טוב. בציר 2024 הוא הראשון עבור אבן ספיר, היין הראשון שמגיע בשלמותו מכרם הטרסות באבן ספיר, כחלק מהאסטרטגיה החדשה של היקב. הנובל, לעומתו, הוא כבר יין איקוני בישראל.


ויש משהו שונה, אולי אפילו פרדוקסלי בסיפור של שני היינות האלה. שניהם מגיעים מאותו כרם, שניהם נעשים על ידי היינן גולן פלם, ובכל זאת נדמה לעיתים שהם מבקשים להגיע לשני קצותיו של עולם היין. האחד מביט אל בורדו, עם המבנה, הפרופורציות, האיפוק והארכיטקטורה של היין. האחר פונה אל עמק הרון, עם הסירה, הארומטיות, התבלין, המרקם והאנרגיה. אלה אינם שני יינות שמציעים וריאציות של אותו רעיון. הם כמעט נגטיב זה של זה. ובכל זאת, הם חולקים את אותה כתובת. שניהם מגיעים מאותו כרם, כרם הטרסות של יקב פלם באבן ספיר. כרם בגובה של כ־650 מטר, על טרסות עתיקות הסמוכות לעין ספיר, ליד הדסה עין כרם, ועם פסיפס יוצא דופן של קרקעות, שיפועים, חשיפות ורוחות. הטרסות יושבות על שכבה רדודה ומנוקזת של טרה רוסה מעל גיר מפורר, ובאזורים הנמוכים יותר מופיעות קרקעות סחף עמוקות יותר. הקיץ חם, אבל הלילות והבקרים קרירים, ובריזות עולות מכיוון נחל שורק. והעניין הוא שלומר "מאותו כרם" במקרה הזה אולי מעט מטעה. מדובר במרחב מורכב במיוחד, אולי הכרם המורכב בישראל. כרם שבנוי מעשרות חלקות וטרסות, שכל אחת מהן נושאת מאפיינים משלה. מורכבות של מרחב שגודלו מכפלה קרטזית ממימד גבוה במיוחד. ובכל חלקה וטרסה הקרקע אינה אחידה, יכולת הניקוז משתנה, עומק הקרקע שונה, וגם מאגרי המים הזמינים לגפנים אינם זהים. מערכת הניקוז התת-קרקעית מוסיפה עוד שכבה למורכבות. זהו לא רק מקום שבו גדלים ענבים, אלא פאזל של המון חלקים של סביבות גידול קטנות, שכל אחת מהן עשויה להגיב אחרת לאותה שנה, לאותו מזג אוויר ולעיתים אפילו לאותו אירוע גשם. וכל החלקות משתתפות בעשייה, אבל לא לכולן אותו תפקיד, ולא כולן נשמעות אותו הדבר. יש חלקות שמעניקות פרי בעל מבנה מסוים, אחרות מביאות איתן ארומטיות, רעננות או מרקם. חלקן מתאימות יותר לפרשנות אחת של הכרם, ואחרות לאחרת. ותפקידו המורכב של היינן בכרם כזה אינו רק לבחור את הפרי הטוב ביותר, אלא להבין איזה תפקיד יכול כל אחד מהם למלא ביין שהוא מבקש לעשות.




וכאן מתחיל הסיפור המעניין באמת. ההבדל בין נובל לאבן ספיר אינו מתגבש רק בשלב ההרכבה ביקב. הוא מתחיל כבר בכרם, בבחירת החלקות. גם חלקות הסירה המיועדות לשני היינות שונות מאוד זו מזו. כלומר, גולן פלם אינו לוקח את אותו חומר גלם ומנסה לבנות ממנו שתי זהויות באמצעות טכניקות יינניות שונות. הוא מזהה בתוך הכרם אפשרויות שונות, בוחר עבור כל יין את החלקות המתאימות לו, ורק לאחר מכן ניגש למלאכת ההרכבה. זהו הבדל משמעותי. לא רק שני בלנדים מאותו כרם, אלא שתי דרכים שונות לקרוא אותו.

נובל נושא עמו שאיפה בורדולזית. לא ניסיון לשחזר יין מסוים ובוודאי לא נסיון לחקות את בורדו תחת שמש ים תיכונית, אלא אימוץ של תפיסה אסתטית. יין שנבנה באמצעות מבנה, פרופורציות, מתח בין זנים, עומק ואיפוק. הקברנה סוביניון והקברנה פרנק מספקים חלק חשוב מן השפה הזאת, הפטי ורדו מוסיף את תרומתו, והסירה משתלבת במערכת שאינה בורדולזית במובן המסורתי, אך מבקשת להגיע לתוצאה בעלת היגיון בורדולזי. זו אינה שאלה של נאמנות למתכון, אלא של נאמנות לרעיון.

אבן ספיר, לעומת זאת, מבקש לדבר בשפה אחרת. הסירה נמצאת במרכז תפיסתו, והיין פונה אל העולם הרוני. עולם של ארומטיות, תבלין, פרי, מרקם ואנרגיה. וגם כאן אין מדובר בחיקוי של קוט רוטי (Côte-Rôtie) או קורנאס (Cornas), אלא בשימוש במסורת הרונית כנקודת מוצא ליצירה מקומית. הקברנה סוביניון, הקברנה פרנק והפטי ורדו אינם מבטלים את הכיוון הזה; הם משתתפים בפרשנות שלו. אם נובל מבקש לבנות את היין מן המבנה אל הפרי, אבן ספיר מבקש, אולי, להתחיל דווקא מן האנרגיה והאופי הארומטי, ולבנות סביבם את המבנה.


ההבחנה הזאת נשמעת כמעט ברורה מאליה כאשר מתבוננים בשמות הזנים ובחלוקת התפקידים ביניהם, שאלו, אגב, אינם מופיעים על התוויות האחוריות. אבל היא נעשית מעניינת הרבה יותר כשמסתכלים על הבצירים. שכן בניגוד ליינות רבים שבהם ההרכב הזני נשמר פחות או יותר לאורך השנים, אצל נובל ואבן ספיר אין נוסחה קבועה. יש קונספט קבוע, אך ההרכב שמממש אותו משתנה. וזו אולי הנקודה החשובה ביותר להבנת עבודתו של גולן פלם באבן ספיר. בבציר 2024, למשל, נובל הורכב מקברנה סוביניון, קברנה פרנק, סירה ופטי ורדו, כאשר הקברנה סוביניון היה הזן הדומיננטי. בבציר 2025 התמונה השתנתה באופן משמעותי. הסירה קיבלה משקל גדול בהרבה בנובל, והפכה גם לרכיב המרכזי באבן ספיר, לצד נוכחות משמעותית של זני בורדו. במבט ראשון אפשר היה לחשוב שמדובר בשינוי כיוון, אולי אפילו בטשטוש הגבולות בין שני היינות. אלא שזו תהיה קריאה שגויה של מה שהתרחש. 2025 הייתה שנה חריגה מבחינת משקעים, עם כמות גשם שהגיעה לכמחצית מהממוצע הרב-שנתי. השינויים בהרכבים לא נבעו מתוכנית אמנותית לשנות את זהות היינות, אלא היו תגובה לתנאי השנה ולפרי שהכרם העניק. וכאן חשוב להבין את המורכבות של אבן ספיר. כמות הגשם לבדה אינה מספרת את כל הסיפור. מים אינם מתפזרים בכרם באופן אחיד, וגם כאשר יורדת אותה כמות משקעים, חלקה אחת עשויה לאגור אותם ולהעמידם לרשות הגפן לאורך זמן, בעוד אחרת תתנקז במהירות. עומק הקרקע, המבנה שלה, מערכת הניקוז ומאגרי המים הזמינים לשורשים משפיעים על האופן שבו הגפן מתמודדת עם תנאי השנה. התוצאה היא לא רק הבדל בכמות הפרי, אלא גם הבדלים בקצב ההבשלה, באופי הענבים ובמה שהם יכולים לתרום ליין.

במילים אחרות, לא כל סירה היא אותה סירה, ולא כל קברנה סוביניון הוא אותו קברנה סוביניון. זן הענבים הוא רק תחילת הסיפור. המקום שבו הוא גדל, התנאים שבהם התפתח והאופן שבו הגיב לשנה מסוימת הם חלק בלתי נפרד מזהותו של הפרי. בכרם מורכב כמו אבן ספיר, ההבדלים האלה עשויים להיות משמעותיים במיוחד. ולכן, כאשר גולן ניגש להרכיב את היינות, הוא אינו יכול להסתמך על נוסחה מוכרת. הוא צריך להקשיב מחדש למה שהתקבל מכל חלקה, להבין מה מתאים לנובל ומה מתאים לאבן ספיר, ולבנות את שני היינות בהתאם. נובל אינו חדל להיות נובל משום שבציר מסוים יש בו יותר סירה ופחות קברנה. אבן ספיר אינו מאבד את אופיו הרוני משום שהרכבו כולל גם זני בורדו. הזהות של היין אינה טמונה באחוזים המדויקים של כל זן, אלא בתוצאה שאליה מבקש היינן להגיע. האחוזים הם אמצעי, לא מטרה. הם יכולים להשתנות, לעיתים אפילו באופן דרמטי, כל עוד היין ממשיך לבטא את הרעיון שלשמו הוא נוצר.


זו אינה גישה זרה לעולם היין. ב-Ridge שבקליפורניה, למשל, היין המצויין Monte Bello נבנה מחדש מדי שנה מתוך עשרות חלקות, לאחר תסיסות נפרדות וטעימות רבות. ההרכב הזני משתנה בהתאם לאיכות ולאופי היינות שהתקבלו, אך השאיפה לשמר את זהותו של Monte Bello נשארת. גם בבורדו, אזור המזוהה יותר מכל עם מסורת ועם הרכבים זניים מוכרים, הבלנדים אינם מתכונים קבועים. הם תוצאה של החלטות שמתקבלות בכל שנה מחדש, בהתאם לאופן שבו הזנים והחלקות התפתחו. וב-Penfolds האוסטרלי, Grange מבטא אולי את הרעיון הזה באופן קיצוני עוד יותר. שם זהות היין נשמרת גם כאשר מקורות הענבים משתנים בין אזורים ובין בצירים.

אבל כאן יש כאן מורכבות נוספת. במקרים רבים, שינוי ההרכב נועד לשמר את זהותו של יין אחד. אצל גולן פלם, השאלה כפולה. כיצד לשמור על זהותו של כל אחד משני היינות, ובו בזמן לייצר מאותו כרם שתי זהויות שונות כל כך? הוא נדרש לקרוא את אבן ספיר פעמיים, כמעט בשתי שפות. פעם אחת דרך התפיסה הבורדולזית של נובל, ופעם נוספת דרך התפיסה הרונית של אבן ספיר. ובכל שנה מחדש עליו לברר אילו חלקות ואילו יחסים בין הזנים יאפשרו לשתי הפרשנויות להתקיים זו לצד זו, בלי שאחת תבלע את האחרת.


כרם אבן ספיר, על מורכבותו, על הטרסות והחלקות הרבות שלו ועל השונות בין תנאי הגידול, מציב בפני גולן אתגר כזה מדי שנה. יש משהו יפה בכך שהיכולת לשמור על זהות מחייבת דווקא ויתור על הקביעות. בעולם שמחפש לעיתים קרובות נוסחאות, עקביות ויכולת לשחזר הצלחה, יין טוב הוא תזכורת לכך שהחיים אינם מתנהלים כך. השנה משתנה, הגשם מגיע או אינו מגיע, חלקה אחת מבשילה אחרת מחלקה סמוכה, והיינן נדרש להגיב. אפשר כמובן להיצמד להרכב קבוע ולכפות על הפרי את התוצאה הרצויה. אבל ייתכן שזו תהיה נאמנות למתכון על חשבון נאמנות לכרם ולאג'נדה האישית.

במובן הזה, השאלה המעניינת אינה אם נובל של 2024 דומה לנובל של 2025, או אם אבן ספיר של שנה אחת מכיל בדיוק את אותם יחסים זניים כמו זה של השנה שאחריה. השאלה היא אם למרות השינויים, כל אחד מהיינות ממשיך להיות נאמן לעצמו. ואם התשובה חיובית, הרי שהשינוי בהרכב אינו פשרה. הוא דווקא עדות לכך שהיינן יודע מה הוא מבקש ליצור, ומוכן לשנות את האמצעים כדי להגיע לשם.


בסופו של דבר, שני היינות האלה מעוררים שאלה רחבה יותר על משמעותו של טרואר. אנחנו אוהבים לדבר על כרם עם זהות, על מקום שיש לו חתימה ברורה ועל היכולת של היינן לחשוף את אופיו של האתר. אבל אולי אנחנו נוטים לפשט מעט את הדברים. אולי כרם גדול אינו נושא בתוכו קול אחד, אלא כמה קולות, ואולי דווקא המורכבות שלו מאפשרת לו להציע יותר מפרשנות אחת. גולן פלם מקבל מאבן ספיר בכל בציר חידה אחרת, עם חלקות שמגיבות אחרת, ענבים שמספרים סיפור אחר והרכבים שמסרבים להתיישר לפי תוכנית העבודה של השנה שעברה. ובכל זאת, הוא מבקש להוציא מאותו כרם שני יינות שיישארו נאמנים לשתי תפיסות שונות בתכלית. ואפשר שיש בכך משהו כמעט לא הוגן כלפי הכרם; לא די לו להעניק ענבים טובים, הוא נדרש גם להיות בורדו וגם להיות עמק הרון. אבל אולי זו בדיוק גדולתו של כרם אבן ספיר, ואולי גם של גולן עצמו. לא להכריח את המציאות להתאים למתכון, אלא לדעת לשנות את המתכון מבלי לוותר על החלום ועל היין שהוא באמת מעוניין לעשות. אחרי הכול, יין טוב אמור לבטא את המקום שממנו בא ויין מרתק אפילו מצליח לגלות לנו שכמה מקומות שונים יכולים להסתתר באותו מקום. כדאי לכם מאד.   ■



על התמונה שבראש העמוד. גולן פלם בכרם הטרסות באבן ספיר (צילום של עמית פרבמן).
התמונה הראשית של בלוג מחשבות יין היא של כרם הטרסות באבן ספיר (צילום של אלעד ברמי).
למחשבות נוספות של דויד אמזלג ולקבלת עדכון על פוסטים חדשים ראו www.winethoughts.blog

Comments


רוצה לדעת עוד? להתעדכן על פוסטים חדשים?

Cheers!

© 16.06.2024 מחשבות יין. 

bottom of page