דילמת האסיר: רטרוספקטיבה של יין קאלט מנאפה

סיפורו של יין קאלט בנאפה, The Prisoner Red Blend, מבית היוצר של דייב פיניי (Dave Phinney).

שתיתי לאחרונה את היין הזה שהכרתי מהנסיעות שהיו לי לקליפורניה; יין קאלט בנאפה. שמחתי מאד שראיתי שדרך היין התחילו לייבא אותו לאחרונה, כמו עוד יינות מאותו בית יוצר של דייב פיניי (Dave Phinney).

האסירים היא סדרה של שלושה תחריטים מאת פרנסיסקו דה גויה (Francisco José de Goya), המתארים גברים מתוחים נפשית, כלואים עם פנים לא ברורות ואזוקים ברגליהם ובידיהם בשרשראות ברזל. ההדפסים אינם מתוארכים, אך מאמינים שהם נעשו בין 1810 ל-1815, בערך בזמן שגויה החל את סדרת ההדפסים שלו "אסונות המלחמה". רקע ושיקולים פוליטיים הביאו את גויה לפרסם את ההדפסים במהלך חייו. אחד התחריטים, אולי העוצמתי בהם, משמש כפנים של חברת האחזקות The Prisoner Company בנאפה. המותג כולו, חברת האחזקות, שם היקב, שם היין, אפילו סלנג מקומי, נקראים על שמו של התחריט שמהווה בעצמו את התווית הקדמית של יין הדגל The Prisoner Red Blend. שני התחריטים האחרים משמשים כתוויות של שני יינות זניים שעושה היקב מפינו נואר וקברנה סוביניון.

חברת The Prisoner, שנולדה ב-Rutherford, עמק נאפה, התחילה עם בלנד ידוע, שנוצר על ידי היינן דייב פיניי בשנת 2000. דייב היה אמנם יינן שהקים יקב אבל בכל פרמטר היה סטארטאפיסט והיקב שבנה היה בעצם סטארטאפ שבנה מוצר חדשני לתקופה. הבלנד נוצר על ידי שילוב בלתי סביר לכאורה של זינפנדל, קברנה סוביניון, פטיט סירה, סירה ושרבונו (Charbono), זן עם חומציות גבוהה וטעמי פירות יער שנטוע הרבה בנאפה ונחשב לזן הענבים השני בחשיבותו בארגנטינה, אחרי המלבק. המותג צבר במהירות קהל מעריצים עצום, והתפרסם בזכות הלייבל והסגנון הלא מסורתיים שלו. הבלנד המוזר המבוסס זינפנדל (וזני הענבים הטובים והחריגים ביותר בקליפורניה), עם התווית המצמררת, הפך פופולרי ביותר בנאפה ומחוצה לה. אז, תוויות כהות כמו של 'האסיר' לא נעשו, ורוב הייננים התמקדו ביינות זניים, מה שהפך בלנד אדום כמו 'האסיר' ללא שגרתי מסיבות רבות והיין שינה במהירות ולתמיד את התפיסה לגבי הקונספט של בלנד אדום וזני ענבים לא שגרתיים. הענבים נבצרים במקומות שונים בקליפורניה (בעיקר, Monterrey, San Benito ו-Paso Robles) ולמותג אין כרמים שבו הוא מגדל את הענבים שלו. במקום זאת, כדי למצוא ענבים לבלנדים שלו, המותג פונה למגוון יצרנים בקנה מידה קטן (small growers ויקבי בוטיק) בקליפורניה המגדלים זנים ייחודיים. המותג מטפח ללא הרף קשרים חדשים עם כורמים ברחבי המדינה, והוא מתחזק כיום רשת של יותר ממאה מגדלים (growers) שמהם הוא קונה את הענבים. תחשבו על יקב בודד בישראל ששליש מהכרמים בישראל מספקים לו ענבים (במקום בערך לכמאה יקבים קטנים).

היין הזה מבוסס זינפנדל (Zinfandel), זן אקזוטי עם קליפה דקה שעושה אותו לרגיש מאד ולכן באזורים חמים ועם חשיפה לשמש בוהקת, הוא מניב עוצמה, פירותיות בשלה מאד, תבלון עוקצני, חומציות בינונית, טאנינים בינונים-חזקים ואלכוהול גבוה (מעל 15%). זינפנדל הוא הזן הרביעי הנטוע ביותר בקליפורניה (אחרי שרדונה, קברנה סוביניון ופינו נואר). אגב, הוא שונה מאד ממקבילו האיטלקי, הפרימיטיבו (Primitivo) שהוא משמעותית פירותי יותר ופחות עוקצני. זה האמריקאי אדום עשיר וכהה בעוד האיטלקי בהיר יותר ועם פלטת צבעים סביב הסגול. באופן טבעי ההבדלים הללו מייצרים בלנדים שונים ומקובל באיטליה להשאיר את הפרימיטיבו כזן עיקרי ודומיננטי ולהוסיף לו, במקרה הצורך, זנים נוספים במינון נמוך כדי לעדן תבלון וחומציות.

גם באופן שהיקב הושק וגם במאמצי השיווק שלו, שגם הם לא שגרתיים לזמנם, היקב היה שונה. היקב הפך לויראלי, הרבה לפני שהמילה הזו היתה שייכת לעולם השיווק. פייסבוק נוסדה רק ארבע שנים מאוחר יותר, ב-2004, ו-YouTube רק ב-2005. זה לא היה עוד יקב בנאפה. זה היה משהו אחר לגמרי, מקורי, חלוצי ומבטיח.

מדוע בעצם התחריט של גויה? מדוע לקחת תחריט שמתאר תמונה לא נעימה מימים חשוכים, אמנות חשובה המתארת מחאה חזותית של גויה נגד העוול והאכזריות של מלחמת העצמאות הספרדית ("הכליאה היא ברברית כמו הפשע עצמו". כך לפי גויה), ולמתג בצורה גורפת את החברה והיינות שלך בויז'ואל, שאין לו לכאורה דבר וחצי דבר, עם הזהות של היינן והמייסד, עם ערכי המוצר, המסרים וכו? מסתבר שהתחריט, שניתן לדייב במתנה מהוריו בגיל 12, השפיע עליו עמוקות. חברת היין The Prisoner ממשיכה לקבל השראה מהציור, ומשתמשת בו כתזכורת מתמדת לעולם לא להיות שאננים או מוגבלים על ידי חוקים ומסורות. כך לפי מסר רשמי של החברה. בנוסף, עניין התויות עבד גם כי באותה תקופה תוויות מסתוריות לא היו כל כך נפוצות, זה משך את תשומת ליבם של הצרכנים והזין את האתוס שלהם של יינות שהיו מסתוריים, מרדניים ולא שכיחים.

Dave Phinney, The Prisoner Red Blend, 2018

באף פטל שחור וקצת טבק מודגשים על ידי תבלינים מתוקים של ציפורן, קינמון ואולי גם אגוז מוסקט. בפה, פטל אדום בשל, אוכמניות, רימון ווניל. יין עם גוף מלא, חומציות גבוהה מעט, אלכוהול גבוה (15.5%) כמו בהרבה מקרים זינפנדל, וטאנינים נוכחים ועוקצניים. יין טוב שציפיתי ממנו ליותר, בעיקר לאור הציפיות הרבות שהיו לי ממנו. אני בטוח שנהניתי יותר מבצירים קודמים. אגב, בבצירים מאוחרים יותר זן השרבונו (Charbono) הוחלף במלבק, אולי כדי לעדן יותר את החומציות ולרכך את הטאנינים.

איפה להשיג? דרך היין.

רמת מחיר: 1 (עד 100 שקל), 2 (150-100 שקל), 3 (200-150 שקל), 4 (300-200 שקל), 5 (מעל 300 שקל).

דייב פיניי (Dave Phinney) התגלה כאיש מרתק, צנוע בצורה הכי אותנטית שיש, נחרץ ונחוש באותה מידה בחזונו ובערכים שלו. רוברט פארקר תאר אותו "כאחד הייננים המוכשרים של זמננו", והסיפור שלו הוא סיפור של אגדות עולם היין, כמו בסטארטאפים מוצלחים ביותר שבהם מתקיימת הרמוניה מושלמת (ונדירה) בין המוצר, הטיימינג, החדשנות, ה-go-to-market, הלקוחות, המשקיעים ובוודאי היזם (הבודד!). כמו בכל מוצר טוב שהופך ל-commodity, נפח המכירות גדל משנה לשנה. בשנה הראשונה (2000) דייב השיק למכירה 385 ארגזים (2310 בקבוקים) של The Prisoner Red Blend (ב-$25 לבקבוק). כיום מוצעים יותר מ-200,000 ארגזים (מליון ומאתיים אלף בקבוקים) בכל שנה (ב-$52 לבקבוק, בממוצע, בארה"ב). The Prisoner נרכשה ב-2016 על ידי Constellation Brands, אחת מחברות היין הגדולות בעולם ב-285 מליון דולר. אקזיט מדובר מאד בתעשיית היין. ■

למחשבות נוספות של דויד אמזלג ראו www.winethoughts.blog