בציר ברברה ראשון ביקב תל, רמת הגולן

חוויות ורשמים מבציר 2024 של חלקת הברברה של יקב תל במושב שעל ברמת הגולן

אני אוהב ברברה וכבר כתבתי על ברברה בפוסט שהוקדש לנעמה סורקין. ברברה (Barbera) הוא זן ענבים נפוץ מאד מפיימונטה, שבמקור הרכיב את יין היומיום של צפון איטליה; יין פועלים, שמיועד לשתייה מיידית. תמיד אנדרדוג, כי אחיו הגדול, הנביולו (Nebbiolo) מקבל תמיד את כל התהילה; עם הזמן, יינות ברברה הראו כי הם בהחלט יודעים להלחם על מקומם. זן הענבים הזה מאופיין בתהליך הבשלה איטי ועם בציר מאוחר יחסית (ספטמבר-תחילת אוקטובר). בדרך כלל, יינות ברברה של העולם הישן (למשל, איטליה) הם עם גוף קל ואלכוהול מתון והשילוב עם חומציות גבוהה מניב יינות מיציים. לעומתם, בעולם החדש (למשל, קליפורניה, סלובניה, ארגנטינה, אורוגוואי ואוסטרליה) יינות ברברה הם עם גוף מלא וגדושים בפירותיות.

לברברה יש אקס פקטור; הגוף. הגוף הכמעט מלא עד מלא מאפשר ליין, עם חומציות טבעית גבוהה וטאנינים מתונים ביותר שכמעט לא מורגשים, להתאים מצויין לשאטובריאן טוב. גם פינו נואר נמוך בטאנינים ועם חומציות טבעית אבל כנראה שלא תבחרו לשתות פינו נואר עם סטייק משובח. פינו נואר הוא עדין ולכן הוא מעדיף שתשתו אותו עם מנות עדינות ואלגנטיות. ברברה, לעומת זאת, יכולה לטפל יפה גם במנות עדינות וגם בסטייק טוב מבלי למצמץ. יתר על כך, אפשר לשתות ברברה עם כל מנת אוכל שאני יכול לחשוב עליה; בחורף או בקיץ.

לא מעט יקבים בישראל מכינים יינות זניים מברברה, כולם איפשהו על הציר שבין העולם הישן לעולם החדש מבחינת גוף היין. פלטר, כרם שבו, רמות נפתלי, לוריא, והרי גליל; מיקה, שהשנה בקבקה את יין הברברה הראשון שלה מבציר 2023 וכמובן נעמה סורקין, הם רק כמה דוגמאות. במקרה, או שלא, השתתפתי בשבוע שעבר (02.09.2024) בבציר הברברה הראשון של יקב תל והפוסט הפעם הוא בעיקר על החוויה הנהדרת (והאישית) הזאת.

סביבת העבודה הטבעית שלי היא הייטק; לעיתים בחברות ענק ולעיתים בסטארטאפים, לעיתים בארץ ולעיתים במקום אחר ועבודת אדמה שונה מאד מהיום-יום שלי. ובכל זאת, עבודת אדמה, אולי יותר מאחרות, מעניקה לי שלווה, שקט ואפשרות להרהר ולחשוב; לפחות עבודה כזו שאני מסוגל לעשות ללא נסיון, מקצועיות והכשרה טובה. בעבודת האדמה אני בעולם משלי, רק עצמי ולבדי וזו מעניקה לי סיפוק שונה מהסיפוק המתקבל מהצלחה בעבודות ובאתגרים אחרים; ואני מאד אוהב את הרגשת הסיפוק הזו, שמגיעה הרבה פעמים גם עם זיעה, בוץ, לכלוך והתכווצויות שרירים ביום שאחרי (שלא לדבר על פציעות). חוצמזה אני אוהב יין, אפילו מאד; ועבור אוהבי יין, נדמה לי, להיות חלק מבציר יכולה להיות חוויה מאוד מיוחדת שכן היא מקרבת אותך לבסיס, לפרי, לגפן, לכרם ולטרואר, ולרגע קט אתה חלק, קטנטן, מהעולם שאתה כל כך אוהב.

דנה הודיעה בוואטסאפ שנפגשים ב-05:30 ביקב. אני גר במרכז הארץ וצריך לצאת לדרך בסביבות 02:30. בכביש בעיקר משאיות, עדיין חושך והשחר יעלה רק כשנגיע לכרם. נפגשים כולם ביקב; חבורה של אנשים שאוהבים לקום כשעוד חושך, אוהבים יין, אוהבים את עבודת האדמה ומאד אוהבים את יקב תל. קר בחוץ ואלונה מציעה קפה. יקב תל הוא יקב קטן, במושב שעל ברמת-הגולן, שהוקם ב-2019 על ידי ליטל עובדיה, חקלאית עצמאית ויזמת בנשמתה, עם אנרגיה מדבקת (כשתפגשו אותה, תבינו), שכבר שנים אוהבת ועושה יין. היקב, שעושה כ-15,000 בקבוקים בשנה, הוא היחיד בישראל שעושה רק יינות זניים; כתבתי כבר על האסטרטגיה המיוחדת הזו פוסט שלם. דנה, אלונה וליטל הן הצוות שמנהל ומתפעל את היקב, הכרמים, המכירות וההפצה; הן בלבד עם כל העבודה.

הכרם בשעת נטיעה (צילום: ליטל עובדיה)

מגיעים לחלקה, חלקת הברברה היחידה של היקב, שניטעה ב-2021 בגובה 760 מטר מעל פני הים בפאתי מושב שעל, במורדות המערביים של תל שיבאן (אותו תל שעל שמו נקרא היקב). כמעט ארבע שנים שעברו מנטיעה ראשונה של ברברה ועד לניבה ראשונה ובציר ראשון. מרגש, לא?

ליטל מסבירה בעיניים בורקות על החלקה ועל התנהלות הבציר, אווירה נינוחה מאד וכולנו מקשיבים; מחלקים מזמרות. הבציר מתחיל. השחר עולה לאט. כמו תמיד, בוצרים בזוגות, בעדינות, אחד מול השני משני צידי הגדר והגפן; צריך להזהר שלא לפגוע עם המזמרה בבן הזוג שבצד השני, שורה אחרי שורה בכרם. מדי פעם טועמים את הברברה ומרגישים מיד בחומציות הנעימה, בטעם הפרי המתקתק ובעוצמה שלו; כמעט ממכר. אשכולות הברברה גדולים ומלאים, הגרגרים קטנים יחסית וצפופים, ולעיתים האשכולות נצמדים חזק לגדר ומבקשים חילוץ עדין. בכל זאת, זאת ניבה ראשונה והם כנראה מתרגשים.

אחרי כמה שעות, כשהגיעה שעה טובה להפסקה, ליטל מכריזה !Morning Tea; שם קוד אוסטרלי (שם למדה והתנסתה) להפסקת אוכל בבציר. מה לעשות, זהו בציר בתקופת מלחמה; אנו בישראל ועם כל הרומנטיקה שבבציר, שלושה ימים קודם נפל כטב"ם בשעל. עם הקפה והאוכל מתעורר לפתע שיח חטוף (והזוי, בכל חיים נורמלים אחרים); הדבר הזה שטס מצפון לדרום, ממש מולנו, הוא כטב"ם או עוף דורס? בסוף, אחרי שעבר אותנו, התברר שזה היה עוף דורס.

חוזרים ליקב למנוחה קלה, מפגש נעים של כולם וטעימות. אני טועם מהשרדונה תל מחפ'י 2024 שרק נבצר וכעת הוא מתאקלם בנירוסטה וגם מהמרלו 2022 החדש שכבר בוקבק. פעם ראשונה עבורי ומטעימה ראשונה אני מחבב אותו ובטח עוד נפגש. נדמה לי שאין כבר הרבה מרלו זני בישראל, מדוע בעצם? נושא לשיחה אחרת...

אני נפרד מהעולם השלו הזה, השונה, שהייתי חלק ממנו בשעות האחרונות וחוזר, מלא סיפוק, למרכז ולסביבה הטבעית שלי.

צילומים לאורך כל שעות הבציר: יערה ויקסלבאום-שטהל.

תודה רבה לדנה, אלונה וליטל. יין ברברה ראשון של יקב תל צפוי לצאת לשוק במהלך השנה הבאה.  ■

על התמונה שבראש העמוד: כרם בארי (חלקות ברברה וסמיון) של יקב תל, מושב שעל, למרגלות תל שיבאן, רמת הגולן (צילום: ליטל עובדיה).

למחשבות נוספות של דויד אמזלג ולקבלת עדכונים על פוסטים חדשים ראו www.winethoughts.blog