הכוסות הטובות בעולם? הסטארטאפ שמשנה בעולם את שוק כוסות הקריסטל

הייתם משקיעים בסטארטאפ חדש לכוסות יין מקריסטל? על הסיפור וההצלחה של Glasvin והיזם דייויד קונג (David Kong); וגם, כוס אחת לכל סוגי היין מספיקה בהחלט, אבל שתהיה טובה.

כל אחד שחשב על הקמת סטארטאפ יודע את זה. כשיוצאים לגיוס ובונים מצגת משקיעים הדברים צריכים להיות חדים ובהירים והסיפור כולו צריך להיות שלם. איזו בעיה באים לפתור, מה קיים בשוק, מה בדיוק המוצר, מה ייחודו, מי המתחרים, מי הם הלקוחות, מה הם מעדיפים וכמה כסף הם מוכנים לשלם על מוצר כזה. למשקיעים צריך להיות ברור (פחות או יותר) אם, וכמה מהר, יוכלו להחזיר את השקעתם והאם הצוות שמולם הוא הנכון לסמוך עליו להוביל מסע כזה. אף פעם לא קל לגייס השקעה, אף פעם לא קל לשכנע גופי השקעה שהרעיון החדשני שאתה מציג הוא אכן מכונן (כמו שאתה חושב) ושיש לך היכולת להביא למימושו בעולם; בכל הפעמים שאני עצמי עשיתי זאת התהליך היה מורכב, המשקיעים (הנכונים) שאלו תמיד שאלות נכונות (ונוקבות) והציגו, מדי פעם, דעות שונות לגבי כמה מהנחות היסוד שהצגנו. תמיד האמנתי שלהצליח לשנות חיי יומיום ולשפר דפוסי התנהלות של אנשים פרטיים (B2C) מצריך מאמץ וסט כישורים (skill set) שונים מהותית מאלה הדרושים לשנות תהליכים ולשפר אופרציה ורווחיות של חברות וארגונים (B2B), שזה לכשעצמו, לא פשוט כלל. הפעם, פוסט על חדשנות בתעשייה סופר שמרנית ועל יזם שאפתני שהצליח לאחרונה לשנות ולהשפיע על אוהבי יין בכל העולם.

דייויד קונג (David Kong) הוא יזם מטורונטו, עם עבר בהשקעות ובהון-סיכון, שעבר לגור בניו-יורק קצת לפני 2020. מכיון שאהב יין חיפש לקנות כמה כוסות קריסטל טובות. השוק אז, ובמידה רבה גם היום, נשלט בעולם ברובו על ידי Riedel (עם נוכחות טובה גם של Zalto, Gabriel, Schott Zwiesel ו-Spiegelau; כולם יצרנים מעולים) ומחיר כוס יין בודדת היה אז $60-$140, בהתאם לאיכותה (ייצור ידני או במכונה, איכות הקריסטל וקשיחותו, עוביה של שפת הכוס וכו'); מחיר שרבים מאוהבי היין, כולל דייויד עצמו, לא יכלו להרשות לעצמם. יתר על כך, מכיון שכוס טובה היא דקה, היא גם שבירה ומצריכה תחזוקה מיוחדת (למשל שטיפה ומירוק של הכוסות ידנית) ולכן אתה צריך לקנות מלאי קטן של כוסות, גם כדי שתוכל לשתות עם משפחה וחברים וגם כדי שתוכל להחליף את אלו שנשברו. אחרי מאמצים רבים, דייויד הצליח למצוא חנות אינטרנטית קטנה מחוץ לארה"ב שבה קנה כוסות מסדרה טובה של Riedel ב-$40 לכוס. די מהר גם חבריו של דייויד ביקשו שיקנה עבורם; הרבה חברים ומכרים. כאן כבר התחיל לחשוב על הרעיון לייצר ידנית (handblown) כוס קריסטל שתהיה הדקה ביותר, הקשיחה ביותר (גם לשימוש במדיח כלים), הקלה ביותר ושגם תהיה הזולה ביותר; $40 לכוס היה היעד הראשוני. עכשיו היה צריך לחשוב איך עושים זאת.

עיצוב כוס היין הוא קריטי. העיצוב משפיע על טעמו, הארומה והתחושה הכללית של היין. שוליים עבים חסרים עידון ויכולים להפוך את טעם היין המשובח לממוצע. מצד שני, קצוות דקים (שאי אפשר להשיג בזכוכית רגילה שאינה קריסטל שכן אחרת, היא תשבר) מאפשרים לגימה מושלמת, מה שגורם ליינות טובים לטעום נהדר ולהדגיש טעמים יוצאי דופן. קריסטל הוא סוג של זכוכית, שבמקור יוצרה באיטליה בנשיפה ידנית (handblown), המכיל מינרלים מחזקים (תחמוצת עופרת, אשלגן קרבונט או תחמוצת בריום) כדי להפוך את הכוס (הדקה והשבירה) לעמידה יותר ומבריקה יותר (ללא נטיה לעכירות שמתפתחת בזכוכית עם הזמן). עוד משהו, כשמדובר בכוסות ברמה גבוהה (high end) נרצה גם שהגביע (bowl) והרגל (stem) יהיו עשויים מקשה אחת ולא "מודבקים" זה לזה; חווית השתיה בשני המקרים היא אחרת ואת זה אפשר להשיג רק על ידי ניפוח (ידני או במכונה).

ב-2020 הקים דייויד את Glasvin, חברה חדשנית לייצור כוסות קריסטל על ידי ניפוח ידני. המטרה היתה לייצר את הכוסות הטובות ביותר (= הדקות ביותר, הקשיחות ביותר, הקלות ביותר ואלו שגם הקלות לתחזוקה) שיתנו חוויה שלמה ומושלמת לאוהבי היין. דייויד בנה מוצר, יכולות ייצור, תכנית שיווק עולמית מהפכנית והצליח לגייס השקעה. המחשבה היתה גם למכור זאת לצרכן (B2C) במחיר הנמוך ביותר אי פעם לכוסות ברמה כזאת. כדי להגיע לסף מחיר שכזה, Glasvin בנתה תשתית מכירה והפצה ישירה ללקוחות (D2C) בכל העולם ללא מפיצים וזכיינים מקומיים ובכך חתכה את כל העמלות שאלו לוקחים והגיעה למחיר היעד של $40 לכוס אוניברסלית (תיכף נדבר גם על הכוס הזו); Glasvin היתה לחברה הראשונה והיחידה בעולם שמוכרת כוסות קריסטל מהרמה הגבוהה ביותר ישירות ללקוחות. יתר על כך, כדי לעבור את מחסום התדמית, המיתוג והעובדה שאף אחד לא הכיר אותה, החברה הציעה באתר שלה טופס המאפשר לך לקבל בחינם כוס זהה חלופית במקום זו שנשברה; הטופס, אגב, עדיין זמין באתר החברה.

כוס אחת מספיקה לכל סוגי היין

אבל Glasvin עשתה עוד משהו מכונן, אולי מבלי להתכוון לכך מלכתחילה. הכוס הראשונה שעוצבה היתה הכוס האוניברסלית (Universal או All-Purpose). כוס שעוצבה רחב מספיק כדי להתאים למגוון רחב ביותר של זני אדום ולבן (ושמפניה), מבלי להתפשר על ארומה וחווית השתיה.

אסכולה רבת שנים אחת אומרת שצריך כוסות שונות לזנים שונים (כי כוסות המעוצבות שונה מניבות תוצאות שונות עבור יינות שונים, מה שנכון), והאסכולה השניה, שאני עצמי שייך אליה, אומרת שכוס אחת טובה שעוצבה במיוחד לכך, מתאימה לכל היינות (אדום ולבן מכל סוג וזן) מבלי להתפשר על ארומה ועל חווית השתיה. נכון, לעיתים אולי משתמשים בכוסות נוספות (למשל בשמפניה) אבל הסיבה היא בעיקר עיצובית ולאו דווקא פונקציונלית.

באתר של Riedel, למשל, יש עשרות סוגי כוסות ליין אדום (75 מוצרים שונים רק ליין אדום) וסדרות שונות של כוסות לזנים שונים (למשל לקברנה סוביניון, פינו נואר/נביולו, ריזלינג, סוביניון בלאן, שיראז, שרדונה וכמובן שמפניה). Riedel הפכה את הבנת חווית השתיה למדע מדוייק ומייצרת שנים רבות כוסות מעולות. איפה הבעיה? לא בטוח שהלקוחות מבקשים עדיין את מגוון המוצרים האלה; יש בשוק מבחר ענק ומבלבל של סדרות וכוסות ועדיין, המחיר יקר, יקר מדי; הסדרה המקבילה, Riedel Sommelier, שמיוצרת גם היא בנשיפה ידנית, נמכרת בכ-$100 לכוס. כל זמן שלא היו ממש אלטרנטיבות, אני בהחלט יכול להבין את השוק משני צידיו. כעת יש אלטרנטיבה; גם לאיכות, גם לחוויה ובטח שגם למחיר.

ההצלחה של Glasvin הביאה לאימוץ נרחב וגובר של השימוש בכוס האוניברסלית ובמעבר, גם דרך יצרני כוסות אחרים, לאסכולה השניה, הפרקטית יותר ולשימוש בכוס אחת, טובה דיה, לכל סוגי היין.

כיום, (רק) ארבע שנים לאחר הקמתה, Glasvin מייצרת, ידנית, עשרות אלפי כוסות בשנה ללקוחות פרטיים, ליקבים ולמסעדות (לפחות 20% מהמסעדות מכוכבות מישלן בניו יורק משתמשות ב-Glasvin) בכל העולם והכוס האוניברסלית היא הנמכרת ביותר (עדיין ב-$40). אין ספק שתעשיית היין השתנתה (אגב, חלק מהיצרנים האחרים שינו אסטרטגיה בעקבות Glasvin והחלו להציע מכירה ישירה ללקוחות וחלקם אף הוריד מחירים) ואוהבי יין בכל העולם משתמשים בכוסות קריסטל בצורה אחרת, כמו שקורה פעמים רבות כשחדשנות מצליחה. הגיע הזמן שיכירו את Glasvin גם בישראל. ■

איפה להשיג? אתר Glasvin.

למחשבות נוספות של דויד אמזלג ראו www.winethoughts.blog